במהלך נסיעה ברכב, הם יודעים כי בזמן התרעה של מקסימום 15 שניות בתרחיש האופטימי, אין ברירה מלבד לעצור את האוטו בכביש סואן, להשתטח על הרצפה - ולהתפלל. אפילו אם הם חילוניים גמורים - הם יגידו את תפילת שמע ישראל.
והאישה מהמושב בגליל שלא השקתה את גינתה כבר תקופה ארוכה, וחבר כיתת הכוננות של קיבוץ בקו הראשון לגבול שזוכה לראות את אשתו וילדיו המפונים רק פעם בשבועיים, ותלמיד התיכון שנאלץ לסיים את לימודיו בבית ספר אחר - מנותק ומרוחק מחבריו ומביתו, וראש המועצה שמתקשר מדי יום ומדי לילה כדי לעדכן את תושביו איזה בית נפגע מירי נ״ט או כטב״ם - כל אלו מוגדרים ״שגרת מלחמה״.
לאחר שכולנו היינו עדים לתוצאות ההרסניות של מדיניות ההכלה בדרום, שהסתיימה בטבח ה-7 באוקטובר - שגרת טפטופי ירי חיזבאללה נורמלה בחבל הארץ הצפוני, ו-1,185 מבנים ובתים כבר הספיקו להיחרב בגליל. אם כך, לא פלא שתושבי הצפון הרגישו הבוקר שקופים.
ואין תשובה חד משמעית ואמפירית אם תושבי הצפון צודקים כאשר הם מרגישים שנעשה להם עוול תקשורתי, צבאי ומדיני. הם חשים כבר מתחילת המלחמה כי דין קרית שמונה - אינו כדין תל אביב. אירוע פגיעת הכטב״ם הלילה - רק חיזק והעצים את תחושותיהם המורכבות של העקורים מביתם, שלא מבינים מדוע המדינה לא גועשת כאשר נחרב מכטב״ם או טיל נ״ט בית השכנים, בית הספר האזורי - או חדר האוכל של הקיבוץ בגליל.
הכאב רק מחריף בעקבות מותו של תושב תל אביב אשר נהרג מכטב״ם הלילה - וכולנו מבינים את התושבים שנכנסו לחרדה במחוז גוש דן. כולנו כואבים את כאבם של תושבי הדרום, הצפון והמרכז כאחד - את כאב משפחות החללים והנרצחים בעוטף, כאב משפחות החטופים והחטופות, כאב התושבים המפונים מהדרום ומהצפון. ברגע שמקבלי ההחלטות ישכילו להבין כי דין קריית שמונה - שווה לדין תל אביב - שווה לדין שדרות, והתגובה היא אותה תגובה לכל טווח ירי - גם האויבים שלנו יבינו זאת.
סיקור נרחב ותשומת לב ציבורית לנעשה בצפון, אולי היה מנחם ולו במעט את התושבים. אילו היה הקבינט מתכנס בדחיפות לאחר אירועי הירי, הייתה להם תקווה להיאחז בה. למדינה שהתרגלה לעוד דיווח ועוד אחד על תקיפה בלבנון, ואז על פיצוץ מסתורי בלב תל אביב, ואז עוד הותר לפרסום - ואחר כך מהדורת חדשות שמדווחת על מבצע בלב עזה. וחוזר חלילה.
ובתוך כל זה, אסור לשכוח שכולנו חיים במדינה אחת, שהחיים בה הם אקראיים וכאוטיים, וכל אזרח ישראלי היה ברגע עלול להיות מפונה מביתו, חטוף בעזה או מצטרף למשפחת השכול אחרי הבשורה הכואבת. קצת סולידריות ואמפתיה היו הופכים את החיים שלנו כאן לטיפה יותר נסבלים.
התרעות פיקוד העורף