נאום נתניהו בקונגרס הגדיר בתמצית את הטרגדיה שלנו. שם, באנגלית משובחת ובכושר רטורי עילאי, נתניהו כל כך רהוט, סמכותי, סוחף, בוטח, נחוש ומלהיב. באמת ליגה אחרת של נואם. נתניהו העביר את כל המסרים שלנו משל יצא במחול בלב שדה מוקשים. מה ששלו - שלו.
האמריקאים ודאי היו רוצים מנהיג כמוהו בארסנל שלהם. וכאן, בבית, בעברית הפשוטה, הוא כל כך שבוי בידי קיצונים, כבול, רדוף, לא פוגע, שורד, לא אומר אמת, מפלג ושנוי במחלוקת. וזו הטרגדיה. שלו - ובעיקר שלנו. ישראל זקוקה למנהיג פשוט, חומל, מאחד, סמכותי, אמין וממלכתי, לא למסבירן וקמפיינר. אנחנו במלחמה, לא בחוג לדרמה.
שעה שלמה הסתובבתי כסהרורי ברחובותיה של קריית שמונה, תוהה אם אני בתוך סרט אפוקליפטי או שמא זוהי מציאות עגומה. העיר נטושה לחלוטין, וכמו שאומרים: "אין כלב ברחובות". והסיבה יכולה להיות פשוטה - נגמר האוכל גם לכלבים ולחתולים. קריית שמונה איננה עוד עיר. היא סמל לציונות, לחלוציות, לעמידה איתנה מול גלי טרור ומלחמות, וכבר עשרה חודשים שתושביה מפונים מכאן עד לתאריך לא ידוע ופזורים במאות בתי מלון, אכסניות ודירות ברחבי הארץ.
העזובה ניכרת, הצמחייה עולה על גדותיה, פה ושם הריסות, שלטים שקרסו או מכונית שנפגעה. בעיר, קומץ קטן של עובדי עירייה חיוניים, חברי כיתת הכוננות וכמה תושבים, בעיקר ותיקים שלא יודעים לעזוב את העיר ולא מוכנים לשמוע על אפשרות כזאת. בהם חברי לחברת הנוער בקיבוץ שמעון מימוני, וכמוהו שמעון עמאר מ"פלאפל עמאר" המיתולוגי בעיר, שמתעקש להכין פלאפל לחיילים, לכיתת הכוננות ולעובדי העיר.
אם טראמפ ייבחר, הוא מתכוון "לעשות סדר" עם רשויות הביטחון הפדרליות שחקרו אותו, ולשיטתו ביזו אותו, עם מערכת המשפט, עם התקשורת ועם הדמוקרטיה האמריקאית. תמיד למדנו אנחנו מארה"ב איך עושים דמוקרטיה, והפעם הם יוכלו ללמוד מאיתנו איך מכרסמים בה. "אור לגויים" כבר אמרנו?
הנה כמה דברים שדווקא אין לנו בשנה הקשה הזאת, כשאנחנו מתמודדים עם אתגרים חסרי תקדים בתולדות ישראל. קבלו את חצי הכוס הריקה: אין לנו נשיא לבית המשפט העליון, אין לנו מפכ"ל משטרה, אין לנו מפקד מחוז ירושלים, אין לנו ראש מטה הסברה לאומי, אין לנו רבנים ראשיים, אין לנו ראש מנהלת תקומה (משה אדרי הלך, ויפתח רון־טל טרם מונה), ועוד הרבה תפקידים לא מאוישים.
חלק מהפארסה הזאת נובע מכך שהפוליטיקאים אוהבים ממלאי מקום שרוצים מינוי קבע: הם צייתנים, חנפנים ואומרי הן, והחלק השני תקוע בגלל דילים פוליטיים. ובאמצע, אנחנו. בעליה של הממשלה הזאת וגם לקוחותיה.
מבקשים ממני פה ושם "תרחיש פוליטי" תחת השאלה: "תגיד, מה יהיה?". קבלו: להערכתי, נתניהו מחושב מאי פעם. הוא יבצע בקרוב עסקת שחרור חטופים בתמיכת רוב הציבור בישראל, רוב התקשורת ורוב הכנסת, ובתמיכת ארה"ב והמתווכות. הוא יודיע על כוונתו להתקדם להסכם עם סעודיה, ויסכם במהרה את עניין "היום שאחרי" בעזה על פי עקרון "בלי חמאס ובלי עבאס", אבל עם טכנוקרטים פלסטינים, ערבות ופיקוח בין־ערבי וחופש פעולה ביטחוני של ישראל. ואז, מיוזמתו, הוא יפזר בנובמבר הקרוב את הכנסת, ויודיע על בחירות בפברואר 2025.
סימנים מעידים? נתניהו לא מאפשר דיון על תקציב 2025, כי הוא עתיד להיות רצוף גזירות כלכליות לציבור ולמשק, וזה "אנטי תקציב בחירות". הוא לא רוצה להעיד בבית המשפט, ומהלך כזה יביא לדחייה. להערכתי הזהירה, צפו למהלך פוליטי מהיר, שעיקרו: השבת חטופים, הסדר ליום שאחרי בעזה, הסכם עם סעודיה והכרזה על בחירות מהירות, שבמרכזן השאלה: מי תרצו שיעמוד מול טראמפ, פוטין ואיראן? אני או הם? שיהיה לנו קיץ בריא.
באגף התקציבים באוצר מוטרדים מאוד מגודלו של תקציב הביטחון בשנים הקרובות ומהשפעתו הדרמטית על המשק והכלכלה שלנו, שעומדת בפני אתגרים של כיסוי גירעון, שיקום הצפון והדרום, שיפוי עסקים ועוד. באוצר יודעים שאחרי מלחמות טראומטיות, הצבא מקבל מה שהוא רוצה – וההנהגה הפוליטית, שמואשמת במלחמה אף היא, שופכת כסף גדול כדי לתקן ולשקם ולהשלים. ישנו חשש גם מהוועדה לתקציב הביטחון, שבנויה לרוב מביטחוניסטים (וביטחוניסטיות) ש"יזרמו" עם האיומים, ההיערכות וגודל התקציב.
השאלה איננה רק גודל התקציב שייקבע לביטחון, אלא השימושים שייעשו בו, הלקחים שיפיק צה"ל במבנה הארגוני שלו, בתמהיל המשרתים, בסדר הכוחות, בכמויות המלאי ומפתח האימונים. דבר אחד צריך להיות ברור: צה"ל צריך להשתנות כפי שלא השתנה מאז היווסדו. כמעט פירוק והרכבה מחדש מול האיום הגדול איראן ומול היתר.
השני מנכ"ל הצבא, שיפעל במקביל לסגן הרמטכ"ל ושינהל את התקציב ומימושו עם מנכ"ל משרד הביטחון: את משקי כוח האדם, התחמושת, הדלק, הרכב והשכר, את אורך הנשימה הנדרש ואת מערכת ההתייעלות והחיסכון, מיקור החוץ וכך הלאה. לתפקיד הזה יידרש מנהל בכיר במשק הישראלי עם ניסיון, ידע, כישורים ואוטוריטה – גם פנימה לצבא וגם החוצה לאוצר ולמערכת הכלכלית. זה מקצוע בפני עצמו, ובצה"ל אין עדיין אדם כזה.
הכנסת והממשלה הבאות תצטרכנה לדעתי לשמש ולתפקד כחברת ניהול: לאחוז ביד את, מכוש, טורייה וקלשון, ולהתחיל לתקן, לשקם, לרפא, לבנות ולהחזיר את ישראל למסילה. למשימה הזאת נזדקק לשרים וראשי ועדות מנוסים, שעשו משהו בחייהם ושיוכלו לגשת ישר למלאכה, ללא שכר לימוד, לפחות לקדנציה אחת.
אתה יכול לקחת הביתה, לפיקניק, לכנרת, או לסעוד במקום עם בירה טובה וסלטים מפנקים. אתה מניח את הנתח שבחרת על המסוע, והוא נוסע לכיוון המנגל ומשם לצלחת שלך – מהחקלאי לצלחת. אכלתי שם (כזית), וזה שווה גם נסיעה מיוחדת. ואני – שאוהב מאוד לפרגן לחקלאים, לחלוצים, לאנשי אדמה, ליזמים, ובטח ובטח לדור שלישי לעובדי אדמה – ממליץ לכם לקחת את המשפחה ולנסוע לשם. ואם תגידו לעידו "בניהו שלח אותנו", תקבלו לקינוח גלידה כשרה וטעימה על חשבון הבית. שנהיה טובים וראויים.
שבת שלום
התרעות פיקוד העורף