תשמרו על ראש פתוח, אבל לא עד כדי כך שהמוח יוכל ליפול ממנו

משהו: תשמרו על ראש פתוח, אבל לא עד כדי כך שהמוח יוכל ליפול ממנו.

סמל הלא שלום

---

למה הם מציעים לי אימוג'י כזה? מיד הבנתי. כשכתבתי "שבת שלום", המחשב זיהה את המילה "שלום", והציע את האימוג'י, כי זהו סמל השלום בעיניהם.

בעיניי זה לא סמל השלום. לא מתקשר בשום אופן למילה "שלום". בעיניי זה סמל נורא. סמל שמעורר בי חלחלה וזעם, כי זה בעצם סמל התמיכה במלחמה. התמיכה במלחמתו של האויב הרע.

הוא עוצב והתחיל כסמל התנגדות לנשק גרעיני משנת 1958, אבל המשמעות שלו שונתה לחלוטין בזמן מלחמת וייטנאם, וכוונתו האמיתית הפכה להיות: “אל תילחמו באויב". זו הייתה תערובת של תמימות, של תבוסתנות ושל תמיכה בדיקטטורה התוקפנית הקומוניסטית של צפון וייטנאם. המערב וארצות הברית אכן נכנעו, והדיקטטורים אכן ניצחו, למרבה הזוועה, ובווייטנאם השתלט משטר הרשע ודיכוי זכויות האדם.

מיליונים נרצחו, הועברו למחנות לחינוך מחדש, טבעו בים בניסיונם להימלט מן הגיהינום. הייתי מצפה שמאז, הסימן הזה יפסיק להיות סימנם של הרוצים בשלום. אבל לא, בלי קשר לכלום הסמל ממשיך לחיות, להיות מודפס על חולצות ועל קלמרים, ואפילו כשאני כותב "שבת שלום", קופצת לה הצעה לשלב את הסמל הזה, כאילו הוא מסמל משהו שקרוב לשלום.

זמן סליחות

“אוף".

“אני יודע, ואני שובר את הראש על מה עליי לבקש סליחה השנה ולא מוצא. אני מחפש על מה לבקש סליחה לא מפני שאני באמת רוצה לבקש סליחה, אלא משום שאני צריך לכתוב קטע במדור של לפני יום כיפור, ועל פי המסורת של בעלי טורים קטע כזה צריך להיות על בקשת סליחה. אם לא יהיה לי על מה להתנצל, לא יהיה לי על מה לכתוב למדור, והשנה המדור עוד יוצא ממש בערב יום כיפור, כך שבאמת אי אפשר להתעלם במדור כזה מכתיבת קטע על בקשת סליחה".

“האם אני צריך לבקש סליחה על זה שיצאתי מהמרחב המוגן לפני שעברו 10 דקות? לא נראה לי".

“ממי אבקש סליחה? אני לא חושב שפגעתי במישהו, אם כי על פי הטוקבקים ועל פי אלה שהודיעו בהם שהם לא יקראו אותי יותר, ושאלו מתי אני מתכוון כבר למות, אולי כן. בסך הכל אני משתדל להיות בסדר עם כל אדם, ואפילו לענות בסבלנות לנציגות המכירות שרוצות לעניין אותי בהצטרפות לרשת סלולרית, או לצרף אותי לתוכנית הגרלות פיס שמבטיחה שתי זכיות לפחות בחודש".

"אני אומנם מצהיר באוזניהן שאין סיכוי שאקבל הצעה כלשהי, אבל היות שאני יודע שהן עושות זאת לפרנסתן, וזה לא קל, וכבר טרקו להן את הטלפון היום, וכבר דיברו אליהן לא יפה היום, או יפה מדי באופן שלא מסתיר את הכוונות, אני לא גוער בהן. אולי נדנדתי להן. אם אבקש סליחה מכל מי שנדנדתי לו השנה, יצטרכו להאריך את יום כיפור לשבוע כיפור. אין חובה על אדם שנדנד לחברו לבקש ממנו סליחה, ואין הלכה האומרת: 'נדנודים שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, נדנודים שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר'".

“טוב, אפסיק להתחכם במטרה להתחמק. נשברתי ואומר את האמת. האמת שאתה, מצפוני, יודע אותה היטב. יש לי על מה לבקש סליחה: סליחה שלא עזרתי יותר בבית. אני מדבר ברצינות. אני מפונק. מפנקים אותי היטב. אני לא עוזר בבית. כמעט לא. ממש לא מספיק. יש לי תפקיד אחד והוא לנקות כל ערב את החול של החתולה, את זה אני עושה".

"אני גם קוצר את הדשא, אבל זו מדשאה קטנה, עבודה של רבע שעה (מדדתי), פעם בשבועיים, רק בקיץ, ואני מקבל על זה שבחים כאלה, שאדם שבאמת עוזר בבית היה ראוי להם יותר ממני. אני לא עוזר. זו האמת. אם יש משהו שאני צריך לבקש עליו סליחה זה הוא הדבר. סליחה".

לא בלי 200

אני אוהב את אלתרמן, גם בשל התבונה הציונית האנושית שלו ובזכות חוט השדרה המוסרי שלו. כשהוא הבין שבישראל קמים קולות שמסמנים שישראל מתחילה לפקפק בתחושת הצדק של הציונות, ובנחיצות ההגנה וההתיישבות, הוא תיאר זאת כך באחד ממאמריו: “האיוולת יוצאת בלבוש של חוכמה, והחוכמה נראית כאיוולת, וניסוחים של דמדום מכונים פיכחון".

פינת השלולית

נסיכה שהיא צוערת בבה"ד 1 ביקשה את אלוהי השלולית כך: “בבקשה, לוחמים, אני יודעת שאתם עייפים, אבל כאילו, לא יצאתי לבה"ד 1 בשביל לחזור ממנו רווקה!".

לנסיכה הצוערת איחול וייחול ממני לשנה החדשה: אני מקווה שעד שפרסמתי כאן את קריאתך זו, את כבר מניחה את ראשך על כתף של נסיך לוחם.