לכבוד שני האירועים הללו שיגרו אנשי חיזבאללה מלבנון ביום רביעי בבוקר 11 טילים לכיוון גוש דן ונתב"ג. האזעקה הקפיצה אזרחים מבוהלים למקלטים ולממ"דים. הצליח להם. הייתה פגיעה באזור שדה התעופה, וההמראות והנחיתות הופסקו.
הפרשיות הביטחוניות הנחקרות על ידי השב"כ והמשטרה נשכחו בלהט האירועים הטריים המסעירים. איש מצחיק אחד צלצל אליי ושר לי בטלפון "במדינת הגמדים רעש מהומה, הצבא לבוש מדים יוצא למלחמה. ובראש הגדוד צועד ישראל כ"ץ המפקד. הוא חבוש קובע פלדה ובידו סיכה חדה טרללה לה לה". לצערי אני לא מסוגל לצחוק בתקופה האחרונה.
29 שנים אחרי הרצח, שהיה השיא של פעילות הסתה של מכונת הרעל, רבין כמו לא היה. הלוחם עטור התהילה – מי שהיה מפקד בפלמ"ח, רמטכ"ל צה"ל במלחמת ששת הימים ב־1967 וראש ממשלת ישראל בשתי קדנציות, השנייה עד רגע הירצחו ב־1995 – הפך להיות שם של רחוב בכמה ערים בישראל.
טקסי זיכרון לא ייערכו השנה, לראשונה, זאת לבקשת משפחת הנרצח, בגלל המצב הנורא שבו נמצאת המדינה אחרי חורבן שמחת תורה 2023. המלחמה הנוראה שהחלה ב־7 באוקטובר גבתה מחיר דמים, אלפי הרוגים ופצועים בגלל מחדל ענק של ראשי המדינה וראשי מערכת הביטחון. עד היום, 400 ימים אחרי פתיחת המלחמה, הם אינם מצליחים להחזיר לארץ 101 חטופים וחטופות, שאין איש יודע כמה מהם חיים וכמה מהם מתים.
חייבים בכל יום שחולף לזכור שהחטופים שעדיין חיים, עדיין מעונים, מוכים, חבולים, פצועים, חולים. חייבים בכל יום שחולף לזכור שהחטופים שעדיין בחיים לא רואים אור יום, נושמים את אוויר המנהרות המזוהם, סובלים מתת־תזונה, כשהמערכת החיסונית שלהם ממוטטת ומצבם הנפשי בשפל.
חייבים בכל יום שחולף לזכור שאחרי 400 ימים מוחזקים בתנאים לא תנאים, גם אם יוחזרו חלקם בחיים ייקח הרבה שנים לשקם אותם ואת בני משפחותיהם, הסובלים יום־יום שעה־שעה מדאגה אין קץ לגורל יקיריהם.
אחרי השיחה, אף על פי שאינני בן אדם מאמין, מצאתי את עצמי ממלמל תפילה ארוכה לאיזה כוח עליון שאינני מאמין בקיומו, ש־101 החטופים החיים והמתים יחזרו עכשיו.
מדי שנה ב־4 בנובמבר הייתי כותב מכתב ליצחק רבין ז"ל. הייתי מספר לו בקיצור מה עבר על המדינה בשנה האחרונה. השנה חסכתי ממנו את המכתב. אם הוא היה קורא אותו, הוא היה מת פעם נוספת. הפעם מצער.
ראש הממשלה, שריו הנאמנים וחברי הכנסת הלקקנים המקיפים אותו, אמורים לקבל את עצות הנגיד, שאינו אדם פוליטי וכל רצונו הוא להעמיד על הרגליים את הכלכלה הישראלית, הנמצאת במצוקה נוראית בעיקר בשל המלחמה המתמשכת והעובדה שהיא מנוהלת על ידי אנשים שאין להם מושג בנושא.
לקראת אישור תקציב 2025, בין השאר המליץ הנגיד ברוב חוצפתו שהממשלה תאשר את ההמלצה לסגור חמישה משרדי ממשלה, כדי לסמן התייעלות ושותפות בנטל. ראש הממשלה, שר האוצר ויתר השרים התפוצצו מצחוק. מי יעז לסגור להם את המשרד? מי ייקח להם את הכיסא, המכונית המפוארת, הנהג, שומרי הראש והנסיעות לחו"ל? אמיר ירון? הפרופסור לכלכלה הג'נטלמן המנומס? הצחקתם אותם. ההמלצה נזרקה לפח.
בינתיים גובר הנטל על האזרחים הפשוטים מהמעמד הסוציו־אקונומי הנמוך, מהנכים, מפגועי הנפש. סדרה של העלאות מחירים ואי־העלאת הקצבאות, מורידה להם את רמת החיים באופן משמעותי. מי שמשקיפים מהצד, מחייכים ומחככים ידיים בהנאה הם נושאי המשרות הבכירות, בעלי משכורות העתק והבנקים שמדי רבעון מדהימים בתוצאות העסקיות שלהם, שמצביעים על רווחים של מיליארדי שקלים בשנה. פעם, כשהיו שואלים אותי “הכל טוב?", הייתי עונה “הכל חרא". השואל ההמום היה מבקש הסבר. כיום כבר לא מבקשים הסבר, וזה אומר הכל.
התרעות פיקוד העורף