ואתם תגידו, מצאת לך על מה לדבר בשבוע רווי חדשות מסעירות. ביבי פיטר את גלנט, טראמפ ניצח בנוקאאוט, חוק המעונות הוסר מסדר יומה של הכנסת, ותקווה חדשה מצטרפת לקואליציה עם שני תיקים. הדחת יו״ר ועדת החוץ והביטחון זה בקושי 2 בסולם ריכטר.
אז זהו שלא. ההתרעה שהשמיע ליברמן היא לא רק סימן לבאות, אלא הסבר ממצה לכישלונות האופוזיציה. לפיד נכשל לא משום שלא ידע לתחזק את השורות ועל כן איבד את גנץ באוקטובר לפני שנה ואת גדעון סער השבוע. לפיד נכשל משום שהוא מתעקש לנהל מערכה על הגבעות של המלחמה הקודמת. נלחם בחרב כשהיריב משתמש בגז עצבים. מנהל דו־קרב פרלמנטרי כשהצד השני מפעיל זה מכבר נשק לא קונבנציונלי. יאיר לפיד חי בישראל של המאה ה־20.
ישראל של המאה ה־20 הייתה רפובליקה פרלמנטרית. נכון, סמכויותיה וזכויותיה של הרשות המחוקקת לא היו מעוגנות כהוגן בחוק. אבל ככה זה ישראלים, אנחנו מכורים לתרבות ה״סמוך״. רבים עם השכנים, אבל לא טורחים לנעול את דלת הבית - כי השכן אולי יכול לצעוק עליך, אבל הוא לא יחטט אצלך במגירות ולא יגנוב את הדולרים שבמעטפה מתחת לגופיות. לא יקרה. לא במחוזותינו. יהיה בסדר.
הפוליטיקאים צרחו והתקוטטו במליאה ובוועדות הכנסת. עברו מפלגות, סחרו במנדטים (אפרים גור, אברשה טמיר, ואיך לא - גונן שגב ואלכס גולדפרב), הסתבכו בפלילים. הזירה הפרלמנטרית הייתה תוססת אך גם מועילה. חברי הכנסת קידמו הצעות חוק לפי העניין, כשהמחוקקים יוצרים קבוצות תמיכה חוצות קווים בין קואליציה לאופוזיציה. היו זמנים.
קשה להצביע על נקודה מסוימת שבה תם ונגמר. השינוי היה הדרגתי, והיום ישראל מתמודדת עם התוצאה. דיירים חדשים הגיעו לשכונה, וכבר לא ניתן להשאיר דלת פתוחה כשיוצאים לעבודה או לסידורים. חייבים לנעול. אבל מה לעשות כשהדלת לא ננעלת, כפי שלא ננעלו דלתות הממ״דים ב־7 באוקטובר? במערכת הפוליטית אין מנעולים שיאפשרו להגן על הדמוקרטיה הפרלמנטרית. אין לנו חוקה, והחוקים הקיימים לא מספקים בלמים ואיזונים.
בישראל של פעם, ממשלה שבכהונתה התחולל אסון בסדר גודל של 7 באוקטובר הייתה מתפרקת בתוך שבוע. בישראל של פעם, שרים וחברי קואליציה לא היו מעלים על הדעת להטיל רפש בצה״ל בעיצומה של מלחמה. בישראל של פעם, אשתו ובנו של ראש ממשלה לא התערבו בגלוי בפוליטיקה. בישראל של פעם, די היה בכמה מאות דולרים בחשבון בחו״ל שאשת ראש הממשלה שכחה לסגור, בשביל לשלוח את בעלה הביתה. בישראל של היום, אירוע כמו פרשת ווטרגייט, שהיא מהחמורות ביותר, עשוי רק לחזק את ראש הממשלה.
וכל כך למה? כי הכנסת בישראל של היום היא חסרת כל משמעות. יש לה תפקיד זמני אך ורק בחודש־חודשיים אחרי הבחירות, כשמקימים ממשלה. לאחר הקמת הממשלה, חברי האופוזיציה מוזמנים לחזור הביתה. לא נדרש רוב מיוחס בשביל כל החלטה שהיא, אז ממשלה יכולה להעביר כל החלטה כי יש לה רוב של 61 מעצם היותה ממשלה מכהנת. רק התנגדות מבפנים יכולה לבלום הצעות חוק, ע״ע חוק המעונות. רק התנגדות מבפנים יכולה לפרק ממשלות.
האם אין כלום כי לא היה כלום? אז ראש הממשלה פיטר את שר הביטחון כי הם לא מסתדרים. כבר היו דברים מעולם - נתניהו בקדנציה הראשונה שלו פיטר את איציק מרדכי. במה שונה גלנט ממרדכי? עזבו את ההבדלים המהותיים בין השניים. תהום פעורה בין נתניהו של שנות ה־90 לביבי של היום.
וזאת השתלשלות הדברים. דובר ראש הממשלה, שהועסק בניגוד להנחיות השב״כ, נתפס: הוא חשוד בגניבה של מסמכים צבאיים מסווגים ובהדלפה שלהם לתקשורת הגרמנית תוך שינוי נדרש, כדי לבנות נרטיב שיסייע לנתניהו לטרפד עסקת חטופים. במילים פשוטות, ראש הממשלה עסק בהנדסת תודעה. זאת לא הדלפה לתקשורת, זאת הנדסת תודעה מכוונת שמטרתה להפקיר אזרחים ישראלים שנחטפו על ידי חמאס בקדנציה של נתניהו.
יהדות התורה דורשת לסדר העברת כספים לאוטונומיה החרדית בניגוד לעמדת היועמ״שית. ח״כ ישראל אייכלר, בתמיכת שר האוצר בצלאל סמוטריץ', מקדם את חוק המעונות, אבל החוק נתקל בהתנגדות בתוך הקואליציה, כולל התנגדותו של גדעון סער.
נחשפת פרשה חדשה: חשד שבלשכת רה"מ זייפו פרוטוקולים בימיה הראשונים של המלחמה. שר הביטחון שולח 7,000 צווי גיוס. חלקם מגיעים לחסידי גור, מבית מדרשו של השר יצחק גולדקנופף.
נתניהו מפטר את שר הביטחון וחותם על הסכם קואליציוני עם תקווה חדשה. ישראל כ"ץ, שמחליף את גלנט, מיישר קו לא רק עם נתניהו אלא גם עם החרדים.
קל לשרטט את ההמשך. חוק המעונות לא חזר אל סדר היום, כי הצורך בו פג. נתניהו יסתדר גם ככה. מדינת ישראל נמצאת בצומת מהמסוכנים מאז הקמת הממשלה הנוכחית. הרשות המבצעת בלעה את הרשות המחוקקת. הרשות השופטת מתמהמהת. הנשיא מחריש.
על פניו, ראש ממשלה יכול לפטר את שר הביטחון, ויכול גם להדיח את יו״ר ועדת החוץ והביטחון. תומכי נתניהו פועלים לנרמל את הפיטורים ולהציגם כמהלך פוליטי שגרתי כי כבר היו דברים מעולם. אז זהו שלא היו. הדחתו של אדלשטיין, שאביגדור ליברמן התריע לגביה, היא חלק מתוכנית השלבים. נתניהו ידיח את אדלשטיין (או שאדלשטיין יורתע). נתניהו יפטר את היועמ״שית, את הרמטכ״ל ואת ראש השב״כ. במקביל, שלמה קרעי ישתיק את אמצעי התקשורת. תם טקס הרפובליקה הפרלמנטרית והפרדת הרשויות. התוכנית תתממש מהר מכפי שחשבנו.
התרעות פיקוד העורף