את הקו של טראמפ בכל הנוגע לענייני המזרח התיכון, ישראל ומלחמותיה - לעת עתה ניתן רק לנחש, על בסיס נאומיו והצהרותיו במהלך קמפיין הבחירות. בהקשר זה רק נציין כי הצהרתו המפורסמת בנאום הראשון אחרי הזכייה, שצוטטה רבות אצלנו, לפיה יפעל לסיום מלחמות בעולם - בפועל אינה אומרת דבר על מדיניותו העתידית ועל הצעדים שינקוט בבוא העת. לא בגזרת עזה, לא בגזרה הצפונית, כל שכן - לא בסוגיה האיראנית.
ההערכה העיקרית היא כי הפעם נראה את טראמפ מתון ומחושב הרבה יותר, שלא ממהר להיגרר לאזורים שהיינו רוצים שיגיע. כך, למשל, בכלל לא בטוח כי בסוגיה האיראנית ישראל צפויה לקבל צ'ק פתוח מהנשיא האמריקאי החדש. במספר הזדמנויות במהלך הקמפיין אמר דונלד טראמפ כי אם ישראל תחליט להתקיף את איראן - מבחינתו אין בזה בעיה ולא יקשור את ידיה.
מבחינת ישראל, ניטרליות פסיבית אינה מספיקה. ישראל לא יכולה להתקיף את איראן בלי סיוע אמריקני פעיל ונרחב. מי אמר שטראמפ יהיה שם איתנו? האם ימהר להיגרר למערכה במקום לפתוח במשא ומתן עם איראן לטובת עוד "עסקה"? הרי טראמפ, איש עסקים, אוהב לדבר על "עסקאות" גם כשהוא מתכוון למהלכים מדיניים ברמה בינלאומית.
ועדיין, לצד הזהירות והחשדנות המבוססים מהעתיד לבוא אחרי ה-20 בינואר 2025, ההערכות בישראל הן כי הנשיא הנכנס טראמפ יעמוד לצידה של ישראל בכל הקשור במלחמה ובסיומה, בדרך שבה ישראל מעוניינת להגיע להסדר הפסקת הלחימה. וגם כאן, כמו בכמעט כל דבר אצל טראמפ, הפן האישי יקבע הרבה, אם לא הכל.
המבחן הקרוב והמשמעותי יהיה במערכת היחסים בין טראמפ לנתניהו, יחסים שידעו עליות ומורדות. השניים אומנם טענו שיישרו את ההדורים. נתניהו גם השקיע בכך מאמץ-על, גם כאשר הסתכן במשיכת אש וכעס של ממשל ביידן. בפועל נצטרך לראות על פני השטח - האם יחסי נתניהו-טראמפ אכן חזרו למיטבם והאם הנשיא הנכנס אכן יפעל מול נתניהו כידיד ולא כ"לשעבר" - לאחר שייכנס לבית הלבן.
התרעות פיקוד העורף