עצב וטירוף מגדירים את המצב. זאת הפעם השנייה שאמריקה בחרה בטראמפ לנשיא; זה לא פחות מגילוי הרסני לגבי אופיה של אומה שהצבעתה הכריזה שהיא איננה האומה שאמורה הייתה להיות. אמריקה אינה היחידה שנטשה את חלום מייסדיה ועלתה על נתיב של אלימות הרסנית.
נשיא שמכנה את אמריקה "פח הזבל של העולם" ומאיים להיפרע מיריביו הפוליטיים. הרטוריקה המסיתה והאלימה שלו בדבר מהגרים פולשים בהמוניהם. הפוזה המאצ'ואיסטית שלו נגד האישה שהתמודדה מולו והבטחתו נטולת הכיסוי לשפר את הכלכלה "מוכת האינפלציה", קנו אחיזה אצל הבוחרים. הם מחלו לו על חסרונותיו הטרגיים.
בשנותיו מחוץ לבית הלבן, שעה שמחאתו על הנשיאות שנגנבה ממנו ניסרה באוזניים, גיבש טראמפ סביבו חבורת אידיאולוגים ימניים, פעילים נטולי אנושיות וחמלה כמו סטיב באנון וסטיב מילר, שיגנו עליו מפני החלטות שגויות כמו מינוי צוות חלש עם תכונות אנושיות. מי שטרחו להתעמק במדריך טראמפ לקדנציה שנייה הנקרא "פרויקט 2025", שטראמפ ממהר להתנער ממנו, מבינים שהקדנציה השנייה תהיה מסוכנת יותר, בעיקר משום שטראמפ למד כיצד להשיג את מבוקשו טוב יותר ולדרוס את מי שיעמדו בדרכו.
ב"ניו יורקר" השוו את הקדנציה לדור חדש ומשובט באופן שלוח רסן של דינוזאורים קטלניים הלומדים כיצד לצוד את טרפם. למשרות בממשל ימונו רק מי שנאמנותם הראשונה היא לטראמפ ולא לחוקה. מהבחינה הזאת לפחות, אין לטראמפ מי שיקרא אותו לסדר. הממשל שלו נראה כהגשמת חלום רטוב. הסנאט ובית הנבחרים עם רוב רפובליקני ובית משפט עליון ימני, הוכיחו כמה השתלם לטראמפ למנות שופטים שהם אומרי הן. זאת החבורה שהעניקה לו חסינות גורפת בכל מה שקשור לאחריותו לתביעה נגדו בעניין 6 בינואר.
לסעיפי אמנת נאט"ו אין כל ערך מול נשיא שהכריז כי מבחינתו יכולה רוסיה לעשות מה שבא לה לחברות בברית האטלנטית. בלי לשאת בחלק הארי של התקציב, ייאלצו מדינות אירופה לשבור חשבונות חיסכון. טראמפ הבטיח לסיים את כל המלחמות בתוך 24 שעות, מה שאומר שאמריקה תמשוך את ידה מתמיכתה המסיבית באוקראינה ותשאיר אותה לרעבונו האימפריאליסטי של פוטין. באשר לכלכלה, התחייבותו להשית מכסים על סחורה מיובאת וגירוש מהגרים, לצד ויתור על תשלום מיסים לתעשיית ההייטק, שהתגייסה לתמוך בו בתקציבי עתק, לא תביא לשגשוג כלכלי אלא לסחרור אינפלציוני שיגרום לבוחריו להתגעגע לעליית המחירים בעידן ביידן שתרמה לבחירתו.
למחרת הבחירות, ב־6 בנובמבר, פרסמה ועדת העורכים של ה"ניו יורק טיימס", מאמר מערכת שכותרתו הייתה "בחירתה המסוכנת של אמריקה". הדעת נותנת שכאשר מיטב בעלי הדעה בעיתון מתכנסים להצביע לקוראיהם על הסכנות הטמונות במלכות טראמפ השנייה, הם יירקו אש וגופרית ויגלגלו סלעים מראש ההר. במקום זה כתבה הוועדה אזהרה מנומסת ומנומקת וניסתה לזגזג בין הכדורים והתאמצה להשתמש בשפה תקנית כדי לא להרגיז את הקיסר. זה היה כה אנמי ופרגמטי, שיצא לי עשן מהאוזניים:
"אבות האומה הכירו באפשרות שהבוחרים יבחרו יום אחד מנהיג טוטליטרי, ולכן הכניסו איזונים ובלמים בחוקה, כולל לשתי הרשויות האחרות, כדי למנוע מהנשיא לעבור על חוקים לטובתו האישית", כתבה הוועדה בטון מקדם פיהוק קורע לסתות. אמירה שהתעלמה מהעובדה שטראמפ נותר ללא גופי פיקוח כאלה. "חשוב מכל הוא הדיבר הראשון, זכותם של אזרחים להתקהל, לדבר ולמחות במילים נגד מעשיו של מנהיגם.
"תהיה הסיבה שהניעה את הבוחרים להחזיר את טראמפ אשר תהיה (ב'טיימס' ידעו היטב מה הטה את הבחירות לטובת הנשיא ה־45 וה־47 - ר"מ), כל האמריקאים אמורים להיות מודאגים מהקדנציה השנייה, שעדיפותה העליונה תהיה ריכוז כוח נטול בלמים. כל האמריקאים, ללא קשר להשתייכותם הפוליטית, חייבים להשגיח שהיסודות של הדמוקרטיה יגנו עליה מפני המתקפה שכבר החלה ורק תתגבר... כשהוא משתלט על האומה החזקה בעולם, מונע טראמפ רק על ידי תאוות כוח ושימור הסגידה לאישיות שבנה לעצמו...
אנחנו אומה ששרדה בעבר כורי היתוך עם האידיאלים שלה שלמים, מחושלים ומחודדים. מוסדות השלטון שלנו שנצרפו ב־250 שנים של מחלוקות, סערות, התנקשויות ומלחמות, החזיקו מעמד כאשר מר טראמפ תקף אותם לפני ארבע שנים. אמריקה יודעת כיצד להתמודד עם האינסטינקטים הנחותים ביותר שלו; היא עשתה כן פעם אחר פעם בימי הממשל הקודם".
"חשוב לזכור שמר טראמפ אינו יכול להתמודד לקדנציה נוספת", ציינה הוועדה את המובן מאליו, "מהרגע שבו ייכנס לבית הלבן הוא ייחשב אפקטיבית כברווז צולע... באשר למפלגה הדמוקרטית, אין די בספסלים האחוריים של האופוזיציה. לקח להם זמן רב מדי להבין שהנשיא ביידן לא היה כשיר לקדנציה נוספת. זמן נוסף הושחת עד שהדמוקרטים הבינו שהאג'נדה הפרוגרסיבית שלהם הרגיזה את הבוחרים, כולל כמה מתומכיהם הנאמנים ביותר. הדמוקרטים אינם מצליחים כבר שלוש מערכות בחירות להסכים על מצע משכנע שיהדהד אצל הבוחר אחרי איבוד אמון בשתי המפלגות, שנדחק לתמוך במועמד הכאוס האפקטיבי יותר".
בני בריתו יעזרו לו לבנות משרד משפטים שלא ישרת את החוקה, ויתמקד בהטרדה ובהענשת יריביו. טראמפ דיבר בעבר על ה־FCC, הגוף המפקח על התקשורת ועל מס הכנסה, להעניש ערוצי טלוויזיה ועיתונים שביקרו אותו...האוויר באמריקה יהיה מזוהם. האוכל באמריקה יהיה מסוכן לבריאות ללא פיקוח. כתוצאה משינוי דרמטי בתרבות הבירוקרטית, חברות שקשורות בטראמפ ישגשגו בשעה שאמריקה תהפוך לבטוחה פחות לצרכנים, לעובדים ולילדים.
"פוליטיקאים לא ליברלים מסביב לעולם יאמצו את המודל האמריקאי החדש וינסו לחנוק את הדמוקרטיה. הם יעשו זאת ללא חשש מתגובה וביקורת מאמריקה. ניתן לצפות לרטוריקה אלימה במדינות הללו, אחרי שטראמפ נתן דוגמה שאפשר לומר דברים בוטים ומטורפים ועדיין להיבחר...צפויה רדיקליזציה של חלק מהמחנה המתנגד לטראמפ, כאשר יתבהר היקף הפגיעה בשינויי האקלים ומקרי ירי המוני בנשק חוקי. מנגד תתחולל הקצנה של מיליציות ימניות, ניאו־נאצים וכתות כמו Qanon, שייהנו מהזרקת אנרגיה. טראמפ ניצח על ידי העמקת השסע והשנאה בחברה האמריקאית, והוא ימשיך להרחיב את הקרע במהלך כהונתו השנייה. בהיסטוריה האמריקאית היו פרקים אפלים שבהם עשתה האומה את הדבר השגוי במהלך עשרות שנים. אולי אנחנו בעיצומה של תקופה כזאת".
בארון מקווה שעורכי הדין של התקשורת עובדים על תוכניות חומש להדוף את ההסתערות. "ועד הכתבים למען חופש העיתונות" ירה כבר זיקוק מצוקה במסגרת גיוס תרומות: "לא נייפה את המצב" נכתב, "ממשל טראמפ הבא מהווה איום קיומי על חופש העיתונות". עדות ראשונה לפחד שמהלך טראמפ על המו"לים, הייתה החלטתו של ג'ף בזוס, הבעלים של ה"וושינגטון פוסט", למנוע מהעיתון להביע תמיכה בהאריס. הקדנציה תהיה ברית של מיליארדרים רודפי כסף ותאבי קיצוץ במיסים, ובזוס והאחרים החליטו להישאר הרחק מצידו האפל של טראמפ.
"האם יהיה טוב יותר לוותר על החרדה, הייסורים והוויכוחים?", שאלה טוינבי באמירתה החזקה ביותר. "להניח לדברים להיות? לעסוק בגינון, לבשל ארוחות גורמה, לקרוא קלאסיקות ישנות, לשכוח מההיבט הציבורי השוכן מחוץ לקו האופק של עולמנו הקטן? כמובן שלא. אין כל דרך להסתתר מהטראמפיזם, רק אסקפיזם. חיים שאינם עומדים למבחן לא שווים את הזמן, אמר סוקרטס".
אני חולק על טוינבי. חיים על בריקדות נגד הזרם הפופוליסטי בעל הנטיות האלימות, אינם חיים. אלא אם הדברים מידרדרים למלחמת אחים, כמו זאת האמריקאית, שבה הייתה חובה להכניע את מדינות הדרום ולשחרר את העבדים. המחיר בחיי אדם היה בלתי נסבל. הנשיא נרצח. ובדיקה מדוקדקת מראה כי האידיאלים והשאיפות של הקונפדרציה לא מתו. הן חיות, בריאות ושלמות, בתוך המאהל של דונלד טראמפ.
התרעות פיקוד העורף