לפני כמה שבועות הצהיר צה"ל באופן ברור כי רוב מטרות התמרון בלבנון הושגו וכי תשתיות חיזבאללה הסמוכות לגבול הושמדו. השבוע נגרר הצבא להרחבת התמרון אל קו הכפרים השני, במרחק של יותר מ־3 ק"מ מהגבול, וזה כבר עולה לנו במחיר כבד.
בקו הכפרים הראשון היו תשתיות של כוח רדואן לשהייה וליציאה למתקפה קרקעית על הגליל – אלה הושמדו. הנימוק להרחבת התמרון השבוע הוא שבקו הכפרים השני יש משגרי רקטות וטילי נ"ט שמאיימים על יישובי הצפון. אבל אחרי קו הכפרים השני יש גם קו שלישי ורביעי. גם מהבופור יש אפשרות לירות בכינון ישיר לעבר מטולה. האם זה אומר שנמשיך להתקדם ונכבוש גם את הבופור?
לאט אנחנו נשאבים למלחמת התשה אין־סופית בלבנון. יש כ-200 כפרים שיעיים בדרום לבנון, ובכולם יש תשתיות של חיזבאללה. האם ישראל מעוניינת לכבוש את כולם? האם המחיר של כיבוש הכפרים האלה שווה את ההישג, כאשר מהעיר צור ניתן להמטיר רקטות על חיפה, ומנבטיה על צפת? בפעם הקודמת שנשאבנו ככה ללבנון לקח לנו 18 שנה לצאת משם.
המגעים להסדרה בצפון דווקא נראים אופטימיים, גם אם שר הביטחון החדש לא עודכן עליהם. הנשיא הנבחר טראמפ נתן את ברכתו, הנשיא המכהן ביידן נרתם, ואפילו הרוסים שולחים איתות חיובי. זה הזמן להשלים פגיעה במטרות אסטרטגיות בביירות ובבקעא. עוד כפר או פחות כפר בדרום לבנון כבר לא ישנו את התמונה.
אבל חיזבאללה של נובמבר 2024 הוא ארגון ש־2,500 מאנשיו נהרגו, כ־7,000 נפצעו ועוד אלפים ערקו ממנו, כי לא התחשק להם להיות מטרה לתקיפה של חיל האוויר. ביחסי הכוחות הפנימיים בלבנון חיזבאללה כבר איננו הכוח הצבאי החזק במדינה. מספרית, הפלנגות הנוצריות כבר מתקרבות אליו בכוחן, בוודאי אם יחברו לצבא לבנון. מכאן ההזדמנות לשינוי יסודי בלבנון.
התרעות פיקוד העורף