מחר התאריך יהיה 14 בדצמבר למניינם. לכאורה עוד יום על הלוח, אבל עבורי הוא גורם לנורות הזיכרון להבה. אני בטוח שגם לכם יש ימים כאלה בשנה - יום הולדת כמובן, או ימי הולדת לאנשים הכי קרובים אליכם, אחר כך ימי שנה לכל מיני אירועים היסטוריים שנחרטו בזיכרון הקולקטיבי.
בתווך יש כמה ציונים אישיים יותר, שלא היה אכפת לי לחלוק עמכם, אלמלא הייתי חושש שלא יאמרו לכם מאום. גם 14 בדצמבר הוא כזה. אבל בהתחלה הוא היה כזה רק מפני שחל בו יום ההולדת של י' המכונה ג'.
י' (המכונה ג') הוא חבר ילדות. המפגש הראשון בינינו התרחש בכיתה ד' בחוג כדורסל של הפועל חיפה והפך לחברות קרובה יותר עת שובצנו לאותה כיתה ז' בחטיבת הביניים. אחר כך צמח הקשר לאורך שנות התיכון, שרד את הצבא, הטיול (שלי) והלימודים (שלו) בחו"ל, והתקרר קצת בשנים האחרונות - לא חלילה בגלל ריב, אלא בגלל שעזב עם משפחתו את הצפון הישן של תל אביב לטובת בית מידות באחד מערי השינה שלה. אנא זכרו רק זאת, תל־אביבים שנוטשים את העיר בשנות ה־30 לחייהם, בעקבות חלום על בית ירוק עם אבא ובובה ושסק: יגיע הרגע שבו תתחרטו.
נשארנו חברים, כמובן, אבל כאלה שמתראים רק אחת לכמה חודשים.
כך הזינו שני האירועים האלו זה את זה: ה"אירוע" שלנו גרם לכך שלא נשכח לעולם את תאריך יום ההולדת שלו - ויום ההולדת שלו סייע לנו לתארך את הפעם הראשונה שלנו.
זה לא שחגגנו ממש: הברכות ליום ההולדת שלו נשלחות בשנים האחרונות בוואטסאפ ונענות באימוג'י של לב ו"מוכרחים לקבוע בירה", ואילו האירוע האינטימי שלנו זוכה לאזכור במשפט כמו "היי, היום 14 בדצמבר", שגורר חיוך מבויש, כאילו אנחנו עדיין בני 17 (לפעמים אני מזכיר לה שאני צעיר ממנה בשנה וחצי, כך שמבחינה חוקית אני עוד יכול להסגיר אותה להאג או משהו כזה...).
אני זוכר זאת היטב, כי באותו הערב הזמנו את י' (המכונה גם ג') לארוחת ערב לכבוד יום ההולדת האחרון שלו כרווק, ובעוד אני מניח על השולחן צ'ולנט, סלט ביצים, כבד קצוץ, חלה ומלפפון חמוץ, כמנהג העדה, ופותח את היין, החלו לזרום הטלפונים.
מה עוד אני זוכר מאותו הערב? שקפצתי למסיבה בשדרות רוטשילד, אבל מכיוון שלא הייתי מסוגל לחגוג, לגמתי משהו כמו בקבוק של ג'יימסון, דידיתי הביתה וצנחתי למיטה עד לצוהרי היום שלמחרת - עד שאפילו היא, שבדרך כלל לא אהבה את העובדה שאני הולך לבד למסיבות (ועוד חוזר קצת שיכור) - הבינה ופרגנה לדמעות שלי.
איך נאמר זאת מבלי להיגרר לתיאורים בוטים מדי? אני כבר בגיל שבו אני עדיין מספיק צעיר כדי לעמוד במשימה, אבל גם כבר די מבוגר בשביל להבין למה התכוון המשורר. אה, וכמובן: מזל טוב ל־י' (המכונה גם ג').
התרעות פיקוד העורף