במרכז אישיותו של נתניהו עומד מתח מתמיד בין שני כוחות: תחושת שליחות היסטורית ופחד עמוק מאובדן שליטה. מחקרים בפסיכולוגיה פוליטית מצביעים על כך שמנהיגים בעלי תחושת ייעוד חזקה נוטים לפתח מה שמכונה "סינדרום המשיח" – אמונה עמוקה שרק הם יכולים להציל את עמם. אצל נתניהו תחושה זו מועצמת על ידי הרקע המשפחתי והאידיאולוגי שלו.
מה שמעניין במיוחד הוא הפרדוקס בין עוצמתו הפוליטית לבין החרדות העמוקות המניעות אותו. דווקא מנהיגים חזקים במיוחד נוטים לפתח חרדה עמוקה מאובדן כוחם. במקרה של נתניהו, החרדה הזאת מתבטאת בשני מישורים: במישור הגלוי – חרדה מעשית מאובדן השלטון והכוח הפוליטי; אך במישור העמוק יותר קיימת חרדה קיומית מאובדן הזהות העצמית. עבור אדם שזהותו כה שזורה בתפקידו הציבורי, האפשרות של חיים מחוץ לזירה הפוליטית נתפסת כמוות סימבולי.
המצב הנוכחי מציב את נתניהו בפני אתגר ייחודי: לראשונה בקריירה שלו הוא נדרש להתמודד בו־זמנית עם מספר חזיתות המאיימות על הנרטיב שבנה סביב עצמו:
ניתוח התנהגותי חושף שלושה מנגנוני התמודדות עיקריים:
על השלכות ומחירים
התהליכים הפסיכולוגיים שעובר נתניהו משפיעים על החברה הישראלית כולה. הפילוג החברתי, חוסר האמון במערכות השלטון והקיטוב הגובר – כולם משקפים במידה רבה את הקונפליקטים הפנימיים של המנהיג. הפחדים והחרדות שלו מחלחלים לשיח הציבורי ומעצבים את התודעה הקולקטיבית.
השאלה המרכזית היא כיצד יתמודד נתניהו עם האתגר הכפול: שימור כוחו הפוליטי תוך התמודדות עם הליך משפטי מורכב. ההיסטוריה מלמדת שמנהיגים במצבים דומים נטו לנקוט אחת משתי דרכים: או התפטרות מוקדמת תוך שמירה על כבודם, או מאבק עד הסוף, תוך סיכון מורשתם ההיסטורית. עבור נתניהו, שתי האפשרויות מציבות אתגר זהותי עמוק. ההכרעה שיקבל תשפיע לא רק על עתידו האישי, אלא על עתיד החברה הישראלית כולה.
כל מי שעקב אחר הקריירה של נתניהו יודע שהוא אינו אדם שנסוג או מוותר. האפשרות של פרישה מרצון, שנראית הגיונית למתבונן מהצד, זרה לחלוטין לאישיותו ולתפיסת עולמו. עבורו, נסיגה היא בגידה – לא רק בעצמו, אלא במשימה ההיסטורית שהוא רואה לנגד עיניו.
הדינמיקה הנוכחית מעידה שנתניהו יילחם עד הסוף המר. זו אינה רק בחירה אסטרטגית, אלא הכרח פסיכולוגי עמוק. כפי שאמר פעם יועץ בכיר שעבד לצידו: "נתניהו לא מסוגל לדמיין את עצמו מחוץ למשחק הפוליטי. בעיניו, זה שקול למוות אזרחי".
המאבק הזה צפוי להיות סוער ורווי דרמה. נתניהו ישתמש בכל כלי שברשותו – מהרטוריקה המבריקה שלו ועד להפעלת לחץ ציבורי ופוליטי – כדי להילחם בהליך המשפטי ולשמר את אחיזתו בשלטון. ככל שהלחץ יגבר, כך צפויות תגובותיו להיות דרמטיות יותר, מה שעלול להעמיק את השסעים בחברה הישראלית.
בסופו של דבר, המאבק של נתניהו אינו רק על חירותו האישית או על כיסאו הפוליטי – זהו מאבק על הנרטיב ההיסטורי שלו. עבור אדם שרואה את עצמו כדמות היסטורית מכוננת, הדרך שבה ייזכר חשובה לא פחות מתוצאות המשפט עצמו. וכפי שלימדה אותנו ההיסטוריה, לעיתים דווקא המאבק האחרון הוא שחורט את דמותו של מנהיג בזיכרון הקולקטיבי – על כל המחיר החברתי והלאומי הכרוך בכך.
התרעות פיקוד העורף