אין ספק שפרסום ההתכתבויות ממכשיר הטלפון של חני בליוויס ז״ל, לשעבר מנהלת לשכת נתניהו, סיפק הרבה רעש וסנסציות. היה גם מי שטען שלפרסומים מהסוג הזה כבר אין שום אפקט, כי מי שתומך תומך, ומי ששונא שונא.

אבל לפעמים הסיפור הוא לא השאלה אם מדובר ברכילות או במידע מהותי. לפעמים הסיפור לא טמון בהיבט המשפטי או הפוליטי, אלא בהיבט הרבה יותר פשוט - ההיבט האנושי והאישי.

רבים הזדעזעו מארגון ההפגנה הפוגענית מול משפחה שכולה, והתווכחו אם הייתה עבירה על החוק בקשר שניהלה משפחת נתניהו עם מפגיני הליכוד, או אם היא מפעילה את ״מכונת הרעל״.

בכל זאת, מהתוכנית עלתה מילה הרבה יותר חזקה, והמילה הזאת היא נאמנות. הרי כל תופעת ה״ביביזם״ נבנתה על נאמנות בלתי מתפשרת. כדי להשתייך למועדון צריך להגן עליו בכל מחיר ולסלוח על כל פאלטה, מראש ולאלתר.

צריך להקדיש לכך את כל מה שיש - אם זה צעקות, יופי, שכל או לשון חדה. צריך להשתלח בכל מי שמאיים, יריב פוליטי, שופט, ערוצי תקשורת, משפחות חטופים או מפקדי צה״ל. לכאורה, רק מי שמצליח להגיע לנאמנות טוטאלית יכול להיות חלק אינטגרלי מהקבוצה.

מה שראינו ב״עובדה״ הוא שנאמנות טוטאלית לא באמת מספיקה. ספק אם הרבה נאמנים מגיעים לרמה של חני בליוויס. היא שירתה את נתניהו במשך 30 שנה, ושמרה על כל הסודות האפלים לבל ייוודעו, כדי שניתן יהיה להכחיש אותם.

היא זינקה במהירות לכל משימה, ולא משנה כמה שולית או הזויה. אפילו אחרי שחלתה בסרטן אלים, היא נכנסה למכוניתה הפרטית בלילה ונסעה מיפו עד קיסריה ובחזרה, כי לשרה נתניהו לא היה נהג.

בלי להיכנס לשאלה מה הבעיה להזמין גט טקסי, באירוע ההוא חני בליוויס כנראה הבינה שאפילו כחולה סופנית לא יראו את המצוקה שלה. היא תחכה יותר משעה בחוץ בלי שיענו לה, ולא תוזמן להיכנס לבית ולחכות שם.

כל זה קרה כשנתניהו היה יו״ר האופוזיציה, ובליוויס כבר למעשה לא עבדה בשכר אלא פעלה בהתנדבות, כי גם בעת מחלתה מה שהפעיל אותה כמניע עיקרי היה הנאמנות.

אבל מה שהתגלה בבירור ב״עובדה״ הוא שבמקרה של הביביזם, הנאמנות היא חד-כיוונית. נראה שברגע שהתפקוד של הנאמן יורד, גם אם בגלל מחלה, אף אחד לא יזכור לזכותו את העבר. זה נכון אפילו לאדם הקרוב ביותר, שהקדיש את חייו ונתן את כל הגוף והנשמה.

אז לאיזה מועדון בעצם משתייכים נאמני המשפחה והמפלגה - למשהו יציב וחזק שבאמת מגן עליהם? הרי בליוויס עשתה הכל לפי הספר, כמו שצריך, וזה לא ממש עבד.

לנוכח זאת, קשה שלא לשאול מהי המשמעות האמיתית של ההשתייכות ל״בייס״. לכאורה, מדובר במועדון חזק שמגן עליך מפני כל רע ונותן לך כוח, אנרגיה, ותחושת שייכות חזקה שגוברת על הכל. אבל שייכות אמיתית היא נאמנות דו-כיוונית.

בליוויס הגנה על מה שהיא האמינה בו בכל ליבה במשך תקופה ארוכה. אבל בסוף, כך על פי ההתכתבויות שפורסמו, היא גילתה שהנאמנות שאמורה להיות הבסיס האיתן של כל מה שהאמינה בו, למעשה פועלת בכיוון אחד בלבד.

בעיטה מסובבת מהמדרגות: אילנה דיין חשפה את הסוד העצוב על משפחת נתניהו | לילך סיגן

חני בליוויס הגנה על מה שהיא האמינה בו בכל ליבה במשך תקופה ארוכה, אבל בסוף גילתה שהנאמנות למעשה פועלת רק לכיוון אחד בלבד