רעייתו של ברגותי, פדואה, נפגשה בימים האחרונים עם בכירים בעולם הערבי ועם גורמים דיפלומטים בארצות הברית ובאירופה כדי לבסס תמיכה בינלאומית בעמידתו של בעלה בראש הרשות הפלסטינית לאחר סיום כהונתו של הנשיא מחמוד עבאס. שמו של ברגותי עולה בכל פעם שמדברים על הנשיא הבא של הרשות הפלסטינית, והוא עצמו הודיע שבכוונתו לחזור לזירה הפוליטית ולהתמודד בכל מערכת בחירות, גם מתוך הכלא.
ברגותי היה בעבר מפקד התנזים, הזרוע הצבאית של פת”ח, ואחד המבוקשים המרכזיים של ישראל. בסביבתו יש מי שמעריכים שאם יתקיימו בחירות ברשות הפלסטינית, עשוי להיות מופעל לחץ בינלאומי על ישראל לשחרר אותו. הוא, מצידו, הודיע שאינו מכיר במערכת המשפט הישראלית. שחרורו יהיה פגיעה קשה בעקרון הצדק. ברגותי הורשע בעבירות חמורות של רצח ופגיעה באזרחים, וריצוי עונשו הוא חובה מוסרית כלפי קורבנות הטרור ובני משפחותיהם.
ברגותי הוא דמות כריזמטית ומשפיעה בזירה הפלסטינית. שחרורו מהכלא עלול להחזיר אותו לעמדה שבה יוכל לתמוך, לעודד ולהנהיג פעולות טרור. ניסיון העבר מלמד ששחרור אסירים בעלי פרופיל דומה הוביל לחידוש פעולות טרור ולאובדן חיי אדם. לשחרורו האפשרי יש משמעות נוספת: הוא עלול לחזק את הגורמים הקיצוניים בעולם הערבי ולערער את מעמדה של הרשות הפלסטינית, המתונה יחסית. מרואן ברגותי אינו אסיר ביטחוני רגיל. הוא דמות סמלית למאבק אלים, ושחרורו עלול לפגוע במאמצים לייצר יציבות באזור.
ישראל שחררה בעבר מחבלים בעסקאות שונות. בעסקת שליט שוחררו 1,027 אסירים פלסטינים, חלקם הורשעו ברצח אזרחים ישראלים. קיימת דילמה לא פשוטה בשאלה כיצד ניתן לאזן בין הערכים הסותרים: שמירה על ביטחון המדינה ומחויבות המדינה להחזרת החטופים. ישראל חרתה על דגלה עיקרון שלפיו אין להשאיר חייל או אזרח בשבי האויב. שחרור מחבלים הוא המחיר האפשרי היחיד למימוש העיקרון שעליו לא ויתרה אף אחת מממשלות ישראל. עבור משפחות שאיבדו את יקיריהן, שחרור הרוצחים הוא מעשה בלתי נתפס. עבור משפחות החטופים שבשבי חמאס, זהו מעשה מתבקש להצלת היקרים להם.
התרעות פיקוד העורף