1.מנהיגים נטולי מוסר
ההשוואה לא מושלמת, כי להלוי עומדים חטאיו שלו. הוא האחראי הישיר והראשי למחדל המבצעי המהדהד, החמור ביותר בתולדות המדינה, שגרם ל־7 באוקטובר. הוא לא מנסה לחמוק מאחריותו. אי אפשר לדעת אם זה היה קורה גם לרמטכ"ל אחר, שאינו הלוי. אני מאמין שההיבריס והיוהרה שהובילו את צה"ל לזלזול התהומי בחמאס, יכולותיו ושאיפותיו, היו נחלת רבים במטכ"ל. הלוי לא היה מי שהמציא את זה. הוא היה זה שספג את זה. הוא מודע לזה. הטראומה הזו תרדוף אותו עד יומו האחרון. הוא יצטרך להתייצב מול המשפחות, של הלוחמים והאזרחים כאחד, ולהישיר מבט. הוא לא עשה את זה עד עכשיו. מי שעשתה את זה היא רעייתו, שרון.
הבעיה היא הדרגים שמעל הלוי. הממשלה וראש הממשלה. מסע ההשפלות הפומבי, השיימינג הבלתי נלאה, ההמונים הצובאים, בפקודת "הדרג המדיני", סביב הנידונים לסקילה (הרמטכ"ל, מפקד פיקוד הדרום ירון פינקלמן, ראש אמ"ץ אלוף עודד בסיוק, ראש השב"כ רונן בר ועוד), ועושים בהם שפטים בעודם בחיים.
הבעיה היא חוסר הבושה של הדרג האחראי העליון, הממשלה והקבינט בשבתם כמפקדי הצבא. לאנשים האלה אין דם בגוף. אין מצפון. אין מוסר. אין מודעות עצמית. אין גבולות. אין אלוהים. שרים בממשלת החורבן הזו שלא התפטרו אחרי שחמאס חטף 251 ישראלים, מתפטרים עכשיו במחאה כי ישראל מואילה בטובה לשחרר אותם. ועל הדרך, ממשיכים לקלל ולגדף את הרמטכ"ל ושאר הקצינים.
יש משהו מועיל בכך שמפקדי צה"ל לא התפטרו מתפקידיהם מיד לאחר 7 באוקטובר אלא המשיכו להילחם עד הניצחון (למען הסר ספק: ניצחנו ובגדול). החלפת רמטכ"ל, מפקד פיקוד או ראש אמ"ץ תוך כדי מלחמה היא אירוע מורכב ומסוכן. אם ניקח לדוגמה את האלוף ירון פינקלמן, מפקד פיקוד הדרום, הנ"ל הפך בעקבות הטראומה למכונת מלחמה. המכה שספג, אחריותו האישית לה, הפכו אותו למי שלא נח, לא שקט ולא נרגע עד שכל צמרת חמאס עברה מן העולם. הוא התעקש ונלחם והמשיך גם אחרי שרבים אחרים עברו למקומות אחרים. חיסול יחיא סנוואר רשום על שמו ועל שום התעקשותו. אותם הדברים אמורים לגבי הרמטכ"ל וראש אמ"ץ. העובדה שאלה שחטפו את המכה אספו את עצמם והסתערו על המכים על מנת ללמדם לקח, לא פגעה במלחמה, אלא להפך. העצימה אותה.
מה שמתסכל יותר מכל הוא העובדה שהממשלה וראשה לא מהססים לציין, בכל הזדמנות, את גודל הניצחון שהשיג צה"ל מאז חרפת 7 באוקטובר. ההישגים העצומים, ההרתעה שהושבה, חמאס שהוכה קשות, חיזבאללה שהושפל, איראן שאיבדה את רוב נכסיה. הם מתהוללים ומתרברבים סביב ההישגים הללו, מנסים להוכיח שהם קרו למרות הרמטכ"ל ושאר הקצינים, ולא בזכותם. בנימין נתניהו, כמו נתניהו, מנסה לאסוף את כל המדליות ולגרוף את כל הקופונים, אבל להיעלם כשמוגש החשבון על התבוסה.
מה שמדאיג אותו הוא האפשרות שהאירוע הזה יחלוף מן העולם בלי בדיקת עומק מקצועית, שלה מסוגלת רק ועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה. אסור להשלים עם זה, הוא חושב, אסור לתת לזה לקרות, צה"ל לא מנסה להפחית את האחריות של עצמו או להטיל אותה על אחרים, יש מספיק אחריות לכולם ולא הכל זה צה"ל. גם מעליו יש דרג, והוא, לשיטתנו, הדרג המכריע והקובע.
2.אין עוד עם כזה
4.מקלות בגלגלים
התרעות פיקוד העורף