רק לפני רגע, כשהיו חיילים, או מפקדים, הם היו טובי אנשינו. אבל משהו קורה כאשר הם מעפילים בסולם הדרגות. כלומר, לא בטוח שמשהו קורה, אבל בעיני חלק מהציבור משהו קורה. בעיקר בשנתיים האחרונות. בעיקר בשנתיים שבהן פרץ ביתר שאת למרחב הציבורי שלנו הדיון על "דיפ סטייט", על אליטות, על קפלניסטים וביביסטים, על כל שאר הרעות החולות.
תאמרו: אין פלא שהאמון בצמרת השב"כ נמוך. תאמרו: מופרך לחשוב שאמון הציבור בצמרת השב"כ צריך להיות גבוה. הרי זו הצמרת שכשלה בזיהוי ההכנות למתקפת 7 באוקטובר, היא שאשמה, היא שצריכה ללכת הביתה. אלא שאם זה היה ההסבר העיקרי לאמון הנמוך בשב"כ, היינו צריכים לראות אמון נמוך בצמרת השב"כ בכל שכבות החברה, שכולן מזהות את המחדל ואת הטרגדיה.
אבל זה לא המצב. לפי סקר המכון למדיניות העם היהודי, יש מקומות שבהם האמון בצמרת השב"כ קרס, ויש כאלה שבהם עודנו גבוה – והמפתח, לא תופתעו לשמוע, פוליטי. בימין ל־85% אין אמון בצמרת השב"כ (34% די נמוך, 51% מאוד נמוך). בקרב מצביעי הליכוד ל־79% אין אמון, בקרב מצביעי הציונות הדתית ל־91% אין אמון, בקרב תומכי עוצמה יהודית (לפי כוונת הצבעה): 100%. ותמונת מראה במרכז ובשמאל: בקרב מצביעי המחנה הממלכתי ל־76% יש אמון בצמרת השב"כ. בקרב מצביעי יש עתיד, ל־79%. בקרב תומכי הדמוקרטים (לפי כוונת הצבעה), ל־81%.
הנה הסבר אפשרי: אלה סבורים שצמרת השב"כ אשמה, ואלה שהממשלה אשמה. אפשר למצוא ראיות להסבר הזה בסקר של המכון למדיניות העם היהודי בדיוק לפני שנה. שלוש אפשרויות הוצגו בסקר ההוא: "האחריות העיקרית למחדל בפתיחת המלחמה היא של הממשלה", "האחריות העיקרית למחדל בפתיחת המלחמה היא של צה"ל והשב"כ", "האחריות משותפת שווה בשווה לממשלה ולצה"ל והשב"כ". רוב מקרב מצביעי האופוזיציה בחרו באפשרות של "אחריות משותפת". רוב מקרב מצביעי הקואליציה, 60%, בחרו באפשרות של אחריות בלעדית של צה"ל והשב"כ.
המשמעות של הנתון מהזמן ההוא והחיבור לנתון שפורסם היום חשובה: האמון הנמוך בצמרת השב"כ נטוע בפירוש היסודי של אזרחים ישראלים למה שקרה ב־7 באוקטובר 2023. יש שהביטו בו וראו כשל מערכתי ששותפים לו גורמי הנהגה אזרחיים וגורמי הערכה ופיקוד ביטחוניים. יש שהביטו בו וראו כשל מערכתי של המערכת הביטחונית שהכשילה, במחדל ובמעשה, את המערכת האזרחית.
אלא שהטענה הזאת מעלה שאלה הפוכה: אם כך, מדוע שתומכי האופוזיציה, אלה שמביעים אמון נמוך בממשלה (בין השאר, בגלל חלקה במחדל), לא יביעו אמון נמוך גם בצמרת השב"כ (השותף למחדל)? תאמרו: השב"כ אכן כשל אבל התאושש, והשתתף במלחמה שתוצאותיה הן הישגים גדולים לישראל. נכון – אבל את אותה אמירה אפשר להפנות גם לממשלה. גם היא התאוששה והובילה את ישראל לשרשרת הצלחות במלחמה. אז למה האמון בממשלה בקרב תומכי האופוזיציה נותר נמוך?
זו השאלה שחותמת לטעמי את הדיון. זו השאלה שהתשובה לה בלתי נמנעת: הדירוג של צמרת השב"כ נגזר קודם כל מעמדה פוליטית (ואני מדבר כמובן בהכללה, ולא על כל מדרג/ת באופן אישי). תומכי הממשלה מאשימים בעיקר את השב"כ (ואת צה"ל) במחדל, וסבורים שצמרת השב"כ לעומתית לממשלה ולקואליציה, ונותנים בה אמון נמוך מטעמים של נוחות פוליטית ושל חשדנות פוליטית. עד כדי כך, שבסקר שערכנו לא מזמן מצאנו שיעור גבוה של דתיים שסבורים שצמרת השב"כ פועלת להפלת הממשלה.
וכמובן, גם ההפך הוא הנכון: תומכי האופוזיציה לא שוכחים את המחדל של השב"כ ובכל זאת נותנים אמון בצמרת מפקדיו. הם יאמרו שזה בזכות ההתאוששות, אבל לא ייתנו קרדיט דומה על התאוששות לצמרת הפוליטית. על צמרת השב"כ הם יאמרו: היא כשלה – אבל היא גם התאוששה, והיא גם הגונה. על צמרת הממשלה הם יאמרו: היא כשלה – ולא הגונה (ובכל מקרה, את ההתאוששות לא נזקוף לזכותה).
השורה התחתונה: לא טוב שהאמון בצמרת השב"כ נמוך. השורה התחתונה שמתחת לשורה התחתונה: אולי כדאי שצמרת השב"כ תתחלף כדי שיעלה האמון. השורה התחתונה שמתחת לשורה התחתונה שמתחת לשורה התחתונה: אם הצמרת תתחלף באישים מסוג דומה, יש סיכון גדול שהאמון יישאר נמוך בקרב תומכי הקואליציה. אם תתחלף באישים מסוג אחר, יש סיכון גדול שהאמון יירד בקרב תומכי האופוזיציה.
במילים אחרות: הבעיה המהותית של אמון (נמוך או גבוה) אינה נובעת מההתנהלות של צמרת השב"כ – הבעיה המהותית של אמון נובעת מהדינמיקה בחברה הישראלית, ומהקושי שלה להישיר למציאות מבט שאיננו מעוות על ידי משקפת פוליטית.
התרעות פיקוד העורף