סיכום אירועי היום. אזהרה: סיכום זמני ולא סופי. כל אירוע כפוף לשינויים מטורללים של הרגע האחרון, ושל הרגע שאחרי הרגע האחרון. ההנהלה אינה אחראית לנזק שייגרם לקוראים, או לאזרחים.
חלקו הראשון של הבוקר נפתח ביבבות הערצה והנהוני אישור מצידם של השופרות, אותם פודלים על הדשבורד של המכונית שמהנהנים באופן תמידי. אלא שאז התברר שאלי שרביט היה, רחמנא לצלן, בקפלן. כן כן, הוא נצפה בהפגנה. ואחר-כך התברר שהוא כתב פעם מאמר נגד מדיניות האקלים של טראמפ. ואחר-כך התגלה שהוא היה בעד הסכם הגז של לפיד עם ממשלת לבנון.
צריך לפטר את התסריטאי שכתב את סרט האימה שבתוכו אנחנו חיים. הכלאה בין "בית הקלפים" ל"כן, אדוני ראש הממשלה" ו"הסנדק", עם נגיעות של גבעת חלפון. אפילו האירועים עצמם מתקשים לעמוד בקצב האירועים כאן. בין פרסום ההודעה על מינויו של שרביט לבין הרגע שבו זה הפסיק לעניין והפך לחדשות האתמול חלפו בקושי שלוש שעות. שניים מיועצי ראש הממשלה נעצרו הבוקר בחשד מגע עם סוכן זר וקבלת שוחד בפרשת קטרגייט, פרקליטו של אותו ראש ממשלה נוטש בבהילות את הדיון בו ראש הממשלה מעיד במשפטיו הפליליים כדי לטפל באותם עצורים, ש(גם) אותם הוא מייצג. אה, שכחנו להזכיר שהוא גם פרקליטו של המפכ"ל. רק השטן חסר כאן. אבל אל תדאגו, גם הוא יופיע.
לנתניהו לא היתה בעיית אמון עם רונן בר, עד פרשת קטרגייט. בעצם, עד התפוצצותה של הפרשה שקדמה לקטרגייט, פרשת גניבת המסמכים מצה"ל והדלפתם ל"בילד", תוך עקיפת צנזורה וגרימת נזק כבד לבטחון המדינה. באותו זמן בדיוק הופיע "אי האמון" המדובר. עד אז הרבה נתניהו לדבר ולצייץ בשבחם של השב"כ ושל מי שעומד בראשו. ודי בצדק. מאז המחדל המחריד של ה-7 באוקטובר, ביצועי השב"כ מצויינים. עוד רבות ידובר ויסופר בהם. נתניהו יודע את זה. הוא "איבד אמון" בבר כשהתברר שלשכתו ממומנת מקטר. זה גם חרוז וגם נכון.
הדבר היחיד שחשוב לנתניהו זה למסמס את החקירה הזו. האסטרטגיה היא מה שהוא תמיד עושה במצבים כאלה: ממנה לתפקיד מישהו שלא אמור היה להיות בתפקיד. זה יכול להיות מישהו שסיים את שירותו בשב"כ בתפקיד זוטר מאוד, כמו אייל ציר כהן, או מישהו שסיים שם מזמן בתפקיד ראש אגף, אבל לא עמד בראש אגף ליבה אמיתי (אגף זרים ואגף הדרכה). ברגע שהממונה הטרי מקבל "מתנה" לא צפויה, ההערכה היא כי נוצרת מחוייבות בינו לבין נתניהו.
זו אינה תיאוריית קונספירציה. הרי נתניהו כבר שאל את נ', אותו עמד למנות לראש המוסד, אם יהיה נאמן לו אישית (כשקיבל תשובה שלילית, מינה אחר תחתיו). נתניהו כבר הבטיח לרוני אלשיך להיות ראש השב"כ "אם הכל יהיה בסדר" בתפקיד מפכ"ל המשטרה. היו דברים מעולם. לא, אני לא יודע אם אייל ציר כהן או שלום בן חנן היו עומדים במבחן הזה. אני כן יודע, שזה המבחן. זה הסיפור. וזה הכדור, שאסור להוריד ממנו את העיניים.
בינתיים, הסרט אותו תיארתי בפתיח של הטור הזה נראה לפרקים כמו פיליטון של אפרים קישון: אתמול המתה לשכת נתניהו כמרקחה, עת נשלף שמו של אלי שרביט מארכיון כלשהו ונבדקה מועמדותו. נתניהו ידע גם ידע ששרביט נצפה בהפגנה כלשהי בקפלן. הוא גם ידע ששרביט נתן לו גיבוי בפרשת הצוללות. הוא גם ידע ששרביט נגד ועדת חקירה ממלכתית וטען שחמאס אינו מורתע, אחרי "שומר חומות". הוא ידע הכל. מה שהוא לא ידע, זה איך תגיב מכונת הרעל, איך תגיב הגברת, לאן יסתובבו הדברים. ולא בטוח שהוא ידע שאוריך ופלדשטיין ייעצרו במקביל לפירסום המינוי.
עכשיו המינוי תלוי על הקשקש. עמית חדד מטפל בעצורים. הנאשם ננטש על דוכן העדות. אותו חדד מטפל גם בשרוליק איינהורן, הבן האובד שמבושש לחזור למולדת. וגם במפכ"ל המשטרה. מכל המהומה הזו התובנה היחידה שאני מצליח לחלץ היא שעמית חדד צריך להיות היועץ המשפטי לממשלה הבא. סוף סוף יהיה לנו יועץ זורם, מאפשר, לא לעומתי. ואת השב"כ צריך בכלל לסגור.
התרעות פיקוד העורף