בעוד מנהיגי אירופה אחרים גמגמו, מלמלו דברים לא ברורים על כיבוד החוק הבינלאומי, ובעיקר נקרעו מול הדילמה הלא פשוטה מה עושים עכשיו עם נתניהו ועם הצווים נגדו כדי לצאת טובים מכל הצדדים, אורבן לא היסס והעדיף את ידידו הישראלי על פני חברות ארצו באמנת רומא.
"הונגריה היא המדינה הראשונה שנוטשת את בית הדין הפוליטי הזה. הראשונה - והיא לא תישאר היחידה. יש מגעים עם מדינות נוספות", טענו בשיחות עם עיתונאים אנשי נתניהו.
מבדיקה מעמיקה יותר עולה כי הרצוי עולה על המצוי, ובינתיים פורשים נוספים מבית הדין ה־ICC לא נראים באופק. מבחינת נתניהו זה פחות משנה. מי כמוהו יודע איך מנהלים קמפיין פוליטי־תודעתי. מי כמוהו יודע כי הערך של מעשה אורבן אינו מסתכם בעצם הפרישה מבית הדין (שתיכנס לתוקף רק בשנת 2026), אלא גם – אם לא בעיקר - ביצירת תקדים.
זאת הייתה המתנה המרכזית של אורבן לנתניהו – והיו עוד. כל הפאר האימפריאלי, כל הגינונים האפשריים, הטקסים הכי מרשימים, התפאורה האירופית מהסרטים - כל זה העניק ראש ממשלת הונגריה לעמיתו הישראלי - כאילו השנה היא 2022, וכל מה שקרה מאז עם ישראל ועם ראש ממשלתה – את אלה הצליח הקוסם אורבן להעלים למשך ארבעת ימי הביקור המצומצם במהות אך העשיר בנראות.
יצא בידיים ריקות
12 שעות טיסת מטוס כנף ציון הפרידו בין בודפשט לוושינגטון, ובעיקר - בין שני התפקידים ששיחק נתניהו בתוך שבוע אחד. המנצח האולטימטיבי אשר קיבל את תמונת הניצחון בתפאורה האימפריאלית, חצה את הים האטלנטי ומצא את עצמו מספק תמונת ניצחון לקיסר בלי לזכות - על פניו - ליותר מדי בונוסים.
הרי זה דונלד טראמפ קלאסי, וכל מי שטרם למד את השיטה - מוזמן לעיין בספריו, שבהם הוא מספר איך לנהל משא ומתן וגם להצליח בו. איך? בדיוק כפי שהוא ונתניהו המחישו בהופעתם הזוגית ביום שני בבית הלבן.
טראמפ יורה יריית פתיחה עוצמתית, מציב רף בגובה של גורד שחקים, טורף את הקלפים ומטריף את כל המנהלים מולו. ומה הצפי מהפרטנר לשיח? שייכנס למשא ומתן, שיתחיל להתמקח ו"נראה מה יקרה", כפי שטראמפ נוהג לומר.
בעוד אחרים - חלקם התבצרו, חלקם העלו מכסים בתגובה, סיפק נתניהו לטראמפ את התקדים המיוחל, את הדוגמה האידאלית - ולא קיבל מהמארח גרוש בתמורה. טראמפ לא היה מוכן לתת לנתניהו הישג אפילו ברמה של אמירה עם מסר אופטימי עמום.
"נסכל את כל המחסומים הכלכליים, נוריד את גירעון הסחר" - הכריז ראש הממשלה הישראלי. "בכלל לא בטוח שנפחית לכם את רף המכסים. ובכלל, חברים, אתם מקבלים מאמריקה הרבה מאוד כסף. מיליארדי דולרים. מיליארדים בכל שנה", הייתה תשובתו המאוד לא מפרגנת של טראמפ.
למען הסדר הטוב, יש לציין כי טראמפ יכול לבחור בניסוח הרבה יותר מוצלח מבחינת נתניהו. כזה שאומנם לא היה מבטיח את הורדת רף המכסים על הסחורות הישראליות, אך רומז על דינמיקה חיובית.
משהו שאפשר להפוך להישג מסחררר ולפמפם בדף המסרים המופץ לשרי הממשלה. אבל במציאות הכלכלית - ולא הפוליטית־הסברתית - לא יכול נשיא ארה"ב להבטיח לראש ממשלת ישראל את הפחתת המכסים כתגובה על ביטול המכסים הישראליים על הסחורה האמריקאית.
הסיבה האמיתית לצעד שנקט טראמפ נעוצה פחות במחסומי המכס בישראל, ויותר במאזן הסחר השלילי. ככל שארצות הברית מוכרת לישראל יותר סחורות ממה שהיא קונה ממנה - כך המכס שיוטל יהיה גבוה יותר. זאת השיטה האמיתית של דונלד טראמפ במלחמת הסחר שהוא מנהל.
כאן בנימין נתניהו מוגבל באמצעים. הוא יכול לבטל מכסים ובירוקרטיה - וזה אכן יהפוך את השוק הישראלי לאטרקטיבי יותר עבור האמריקאים. אך אף ראש ממשלה לא יכול בהחלטתו השרירותית לגרום למאזן הסחר להפוך בן רגע משלילי לאפסי או לחיובי. אפשר להשפיע על השוק החופשי באמצעות מכסים, אך בלתי אפשרי לגרום לשוק החופשי להתנהל בצורה לא חופשית.
על כן הכרזת נתניהו בבית הלבן בעניין "סיכול כל מחסום אפשרי" הייתה שילוב של מידע אמיתי והגזמה אומנותית לצרכים פוליטיים. המתנה שכאמור, לא זכתה לתמורה הצהרתית־פוליטית מצד הנשיא טראמפ.
מהחדר הסגלגל לדוכן העדים
ההערכה הזאת עלתה באחת מהישיבות האחרונות של הקבינט המדיני־ביטחוני. אשליית התמיכה הטוטלית של טראמפ באופציה הצבאית נשארה נחלת אלון שבות ובלוגים של כמה פרשנים בעיני עצמם.
באותה שיחת טלפון עם טראמפ קיבל נתניהו עדכון למידע שממילא היה לו: השיחות ייפתחו בשבת הקרובה. ההחלטה של נתניהו שלא להסתפק בשיחת טלפון, אלא לדבר עם טראמפ בארבע עיניים כדי לחדד את הקווים האדומים, כפי שישראל רואה אותם, הייתה החלטה מתבקשת.
לנתניהו היה חשוב עד קריטי להיפגש עם טראמפ פנים אל פנים ולנסות לשכנע אותו במה שבאמת צריך לדרוש מאיראן בהסכם שבו הוא, טראמפ, מאמין - מתוך תקווה שבסוף לא יהיה שום הסכם.
בשונה מסיפור המכסים, די ברור שבנושא האיראני לא ציפה נתניהו לתוצאה מיידית, אלא ראה צורך לנצל הזדמנות. בהקשר האיראני לא הייתה גיחתו לפגישה דחופה עם טראמפ מבוזבזת מהותית, אלא רק תדמיתית. בבית הלבן הוא הצליח להעביר מסרים, אך לא זכה להישגים.
אולי, בין היתר, זאת הסיבה למרחק שהוא לקח בוושינגטון מהעיתונאים שהתלוו אליו בביקורו. הוא לא רק ויתר על התדרוך אחרי הפגישות שלו בבית הלבן, הוא ויתר אפילו על הז'אנר הכי פחות מאיים - על ההצהרה המסורתית רגע לפני העלייה למטוס. נתניהו לא התייצב מול מצלמות התקשורת, אלא מול מצלמת לע"מ בודדה.
במצב של היעדר הישגים, נתניהו מעדיף לעצב את גרסתו למציאות. בהודעה המוקלטת שלו הוא טען כי כולם מסכימים שבהיעדר התקדמות אמיתית במשא ומתן עם איראן, האופציה הצבאית תהיה על הפרק. במציאות הלא מעוצבת בבית הלבן היה טראמפ הרבה פחות החלטי, ורק רמז כהרגלו על מה שמצפה לאיראן אם תנסה למרוח זמן.
מסע החו"ל הדיכוטומי של נתניהו הסתיים ביום רביעי בבוקר, בדיוק בהתאם להחלטת בית המשפט, שלא הסכים לבטל את עדותו של נתניהו מעבר ליום שלישי השבוע. מהחדר הסגלגל וממטוס ראשי המדינה - היישר לדוכן העדים. אם רוצים לתאר במשפט את המציאות שאליה חוזר נתניהו אחרי האתנחתה הטרנס־אטלנטית, אין יותר מדויק מזה.
התרעות פיקוד העורף