סיכומי מאה הימים הראשונים לכהונתו כנשיא של דונלד טראמפ אינם מחמיאים לו, בלשון המעטה פרועה. פרשנים בכירים וותיקים בוושינגטון, בעלי טורים ומומחים לפוליטיקה הפנימית, גם אלו הידועים כמי שתמכו בבחירתו, מסכמים את תקופת החסד במונחים של ספקנות, דאגה ואף חרדה.
"אני לא זוכר גילויים וביטויים של חוסר אמון וחששות מתחילת כהונתו של נשיא בבית הלבן כמו אלו שפורסמו בימים האחרונים בנוגע למאה הימים הראשונים של טראמפ", אמר בשיחה שלא לייחוס פרשן ותיק בוושינגטון.
פרשנית ובעלת טור ותיקה טענה במאמר שפרסמה בניו יורק טיימס "האסטרטגיה של טראמפ לא מניבה מה שהאמריקאים רוצים והופכת את אמריקה למקום שאנשים לא רוצים לבוא אליו".
מסקנות המאמרים על מאה הימים הראשונים של טראמפ כנשיא מבטאות הסכמה אחידה, הנשיא טראמפ נכשל להוציא לפועל אף לא החלטה או הצהרת בחירות אחת.
שופטים פדרליים, שאת רובם הוא מינה, בולמים צווים שהנשיא יזם בנימוק שהם בלתי חוקיים. בליץ המכסים שטראמפ שיווק בגאווה ובהתרסה, הפכה במו ידיו, ליתר דיוק במו פיו, למקרטעת, משתנה ומעוכבת, שקרוב לוודאי גם לא תצא לפועל.
גם הצהרותיו על נכונותו ויכולתו לשים קץ למלחמה באוקראינה, נחשפו כהזויות. נשיא רוסיה ולדימיר פוטין שם ללעג ולקלס את ניסיונו של טראמפ לגלות מעורבות כלשהי נגד התוקפנות הרוסית באוקראינה.
ובמדינה שכנה גובלת עם ארצות הברית חטף השבוע הנשיא טראמפ סטירת לחי מדינית מהדהדת: בבחירות בקנדה ניצח ראש המפלגה הליברלית מארק קרני. ניצחון אלקטורלי שקיבל משמעות גם כתבוסה לנשיא של מדינה שכנה, שהצהיר על שאיפתו לספח את קנדה. "טראמפ מנסה לשבור אותנו כדי שארצות הברית תשתלט עלינו. זה לעולם לא יקרה", הצהיר בנאום נצחונו מארק קרני ראש הממשלה החדש של קנדה.
מעניין שבמאמרים, בפרשנויות ובהערכות שפורסמו בתקשורת בארצות הברית על מאה הימים הראשונים של הנשיא טראמפ אין התייחסות (גם לא עקיפה) ליחסי ארצות הברית וישראל. נראה, שהנושא הזה לא כל כך חשוב ובוודאי לא דחוף למי שעוסקים בעיצוב דעת הקהל בארצות הברית. ההעדר של איזכור נושא היחסים גם מבטא את חוסר העניין המיוחד של אזרחי אמריקה במדיניות החוץ של הנשיא והממשל בוושינגטון.
כמובן שזה לא המצב בקרב יהודי ארצות הברית, ובמיוחד לא בקרב בכירים ואישים המזוהים כמעורבים ובעלי השפעה בחיי הקהילה הגדולה. סקר שהתקיים באחרונה בקרב יהודים שתוצאותיו התפרסמו השבוע, העלה כי רוב של למעלה מ-70 אחוז בקרב היהודים הביע מורת רוח והתנגדות להתנהלותו של הנשיא טראמפ.
זה לא צריך להפתיע אף אחד. הרוב הגדול של יהודי אמריקה, מזוהים כליברלים ומצביעים בעד מועמדים לנשיאות דמוקרטים. בבחירות לנשיאות האחרונות, קרוב ל-80 אחוזים מבעלי זכות ההצבעה היהודים הצביעו בעד קמלה האריס. לא כל כך כתמיכה בדעותיה ובכישוריה, כמו כביטוי מופגן נגד דונלד טראמפ.
מה שמדאיג במיוחד את הבכירים הנמנים עם הממסד היהודי המאורגן הוא הפעילות המדינית-דיפלומטית שמתקיימת באחרונה מצד הבית הלבן בכיוון להסכם חדש עם איראן – תחום מאוד טעון, רגיש ומדאיג, לא רק יהודים. המו'מ בין ארה'ב לאיראן היא בעיצומו. עובדה כשלעצמה מעוררת דאגה וחששות בקרב בכירים יהודים. "עצם קיומו של משא ומתן רשמי עם איראן הוא כבר הישג למשטר האיסלמי", אמר בשיחה ראש ארגון יהודי ידוע ומוערך בקהילה. הדאגה היא כפולה.
בכירים יהודים, גם מי שמזוהים כימנים, חוששים מאופיו ההפכפך של הנשיא טראמפ שעשוי לבוא לידי ביטוי בשאיפתו להגיע להסכם חדש עם איראן במחיר ויתורים והטבות לאיראן. בנוסף, בכירים יהודים מראשי הקהילה בניו יורק לא אוהבים בלשון המעטה את התנהלותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו וטוענים שהוא לא מבין ולא רוצה להבין עד כמה הנשיא טראמפ שואף ומשתוקק להסכם חדש עם איראן.
הערכה המקובלת בקרב בכירים בקהילה היא, שהנשיא טראמפ כבר סימן כיוון ומאמץ להסכם עם איראן ומבחינתו של טראמפ, ישראל היא מחוץ לכל מאמץ בכיוון הזה.
בשיחות פרטיות, בכירים יהודים לועגים לדיווחים שהשר רון דרמר הביע דעתו ש"הוא בטוח שטראמפ לא יגיע להסכם גרוע" עם איראן. בכיר יהודי, הידוע בקשריו ההדוקים עם הבית הלבן הגיב בנימה מוצהרת של לעג וכעס על דבריו של דרמר. "האיש לא מבין ולא קולט את עומק שאיפתו של הנשיא טראמפ להשיג הסכם חדש עם איראן. מה שדרמר לא מבין שגם הסכם גרוע מבחינתה של ישראל יהיה הסכם טוב והישג למשטר בטהרן".