השאלה העיקרית היא מי יהיו השופטים בעתירה נגד מינויו של דוד זיני

התנהלותה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה מול הממשלה מגיעה בכל פעם לשיאים חדשים. האירוע הנוכחי הוא מינוי ראש שב"כ.

סעיף 3(א) לחוק שירות הביטחון הכללי מגדיר בדיוק את דרך המינוי: "ראש שירות הביטחון הכללי ימונה בידי הממשלה לפי הצעת ראש הממשלה". ראש הממשלה הוא בנימין נתניהו ובמידה וממנים ראש שב"כ, ההצעה על זהות ראש השב"כ צריכה לבוא ממנו. זה החוק. אפשר לנסות לסבן את הציבור, אבל מי שיפתח את החוק ויקרא אותו – ידע מה המציאות. אי אפשר להתעלם מהעובדה הפשוטה שהחל מאמצע חודש יוני מדינת ישראל נשארת בלי ראש שב"כ, התאריך בו רונן בר התפטר מתפקידו, ושמדינת ישראל צריכה ראש שב"כ חדש. ראש השב"כ הזה, במידה וימונה על ידי החוק הישראלי, ימונה על ידי הממשלה לפי הצעתו של נתניהו.

אני לא מתעלם מהקביעות העובדתיות של בג"ץ כי ראש הממשלה נתניהו היה בניגוד עניינים כאשר פיטר את ראש השב"כ רונן בר בשל החקירות בפרשת קטארגייט ובפרשת המסמכים המסווגים, אבל היועצת המשפטית לממשלה הייתה יכולה לבחור בדרכים פחות לעומתיות ופחות נוקשות מול נתניהו, כאלה שיעברו חלק גם בגרון של שופטי בג"ץ.

הדוגמה הטובה ביותר הייתה הבקשה של היועצת המשפטית לממשלה מבג"ץ לבטל את חוק הנבצרות המעוגן בחוק יסוד הממשלה. שופטי בג"ץ דחו את הבקשה, וקבעו כי ניתן להסיר את כל החששות שהיועצת העלתה בעמדותיה לבית המשפט בכך שהחוק יחול מהכנסת הבאה. המשמעות היא פשוטה: השופטים שאינם מחויבים לנסות להגשים את רצון הממשלה הגיעו למסקנה כי ניתן לשמור על שלטון החוק באמצעות דחיית תחולה – אבל היועצת המשפטית לממשלה, שהעבודה שלה הוא להגשים את מדיניות הממשלה ככל האפשר תוך שמירה על שלטון החוק בחרה ללכת על האפשרות הקיצונית ביותר ולבקש משופטי בג"ץ לפסול חוק יסוד.

זאת לא הפעם היחידה שהיועמ"שית הציגה לשופטי בג"ץ עמדות קיצוניות נגד הממשלה, ועמדתה נדחתה. גם במקרה הנוכחי היועמ"שית הייתה יכולה לקבוע, למשל, כי לנוכח הקביעות בפסק הדין של בג"ץ כי נתניהו בניגוד עניינים לאור החקירות ומעורבות ראש השב"כ בהן – ראש השב"כ החדש שימונה על ידו לא יוכל לעסוק בחקירות. אבל היועמ"שית קבעה פעם נוספת את העמדה הקיצונית ביותר שאפשר לקבוע, בה היא מגבילה את יכולתו של נתניהו למנות ראש שב"כ כאשר בעוד כשלושה שבועות השב"כ נשאר ללא ראש.

ברור שביטחון המדינה ייפגע ממצב שכזה. להערכתי, מבחינה משפטית טהורה, עמדתה של היועמ"שית לא תחזיק מים בבג"ץ. עם זאת, הפסיקה קבעה בעבר כי אין לתת פסקי דין עקרוניים – והשופטים יצחק עמית ודפנה ברק ארז בחרו לתת פסק דין עקרוני בעניין פיטוריו של רונן בר, כך שככל הנראה השאלה העיקרית אינה מה הדין אלא מי יהיו השופטים שישבו בהרכב שידון בעתירות נגד מינויו של האלוף דוד זיני לראש השב"כ הבא.