אבל ההישגים הצבאיים יישחקו אם לא תבוא עכשיו עשייה מדינית שתתרגם אותם להישג יציב ומתמשך, שירחיק את איראן מגרעין ומיכולות טילים לשנים קדימה. יש לנו תמיד נטייה לצפות שצה"ל יפתור לנו את הבעיות, אבל הפעלת הכוח הצבאי היא רק אמצעי ולא מטרה. היא אמורה ליצור את התנאים להישג המדיני המשלים שצריך לבוא אחריה.
אלא שישראל, המצטיינת ביכולותיה הצבאיות, ולמזלנו, על אף הפגיעה המתמשכת באיכות החינוך, עדיין מצטיינת ביכולות מדעיות וטכנולוגיות, לא נוטה להצטיין במדינאות, ועכשיו מדינאות היא מה שנדרש. הישג צבאי הוא חסר משמעות וקצר מועד אם לא מתרגמים אותו ליצירת מציאות חדשה.
לפני 80 שנה הטילה ארה"ב שתי פצצות אטום על יפן, שעד אז הייתה מדינה רצחנית שהטילה אימה על כל עמי מזרח אסיה והפסיפיק. האפקט הנורא של השימוש בגרעין הוביל את היפנים להיכנע, אבל לא הפצצות הן מה שהפכו את יפן למעצמה טכנולוגית ושוחרת שלום. כוחות הכיבוש של ארה"ב הגיעו ליפן עם תוכנית שיקום מגובשת, תוך שהם מאפשרים לקיסר להישאר על כיסאו, ומובילים את יפן לרפורמות עמוקות ולדה־רדיקליזציה. המדינאות הפכה את הניצחון הצבאי למציאות יציבה שנמשכת גם היום.
נשיא מחפש הכרה
כשאין מדינאות – ההישג הצבאי נשחק. ישראל השיגה את הניצחון המובהק בתולדותיה מול שלוש מדינות ערב במלחמת ששת הימים. התבוסה הצבאית שנחלה מצרים לא הרתיעה אותה, ומיד עם תום הקרבות היא פתחה במלחמת התשה מול ישראל. שש שנים אחרי הניצחון הגדול כבר העזו המצרים והסורים לצאת במתקפת פתע על ישראל ביום הכיפורים. רק הסכם ההפרדה שנחתם אחר כך הוביל אותנו ואת המצרים לשלום יציב עד היום.
איראן לא תמהר להיכנע להסכם כזה, ולכן צריך להניח שישראל עוד תידרש להפעיל כוח. אם נראה את האיראנים מנסים לחלץ את החומר הבקיע שנקבר באדמה, מקימים מתקן העשרה חדש במקום אלה שנפגעו, או מחדשים את ייצור הטילים – נצטרך לתקוף. זה יהיה מו"מ שבצידו מונח הנבוט הצבאי הישראלי, ומדי פעם הנבוט הזה יונחת על האיראנים.
אבל שלא כמו האכיפה שישראל מבצעת מול חיזבאללה בלבנון – האיראנים יגיבו על תקיפות ישראליות. לכן המערכה עדיין לא תמה, אבל אסור שתישאר רק במישור הצבאי: המשך של חילופי מהלומות בינינו לבין איראן ללא תוחלת מדינית יפגע קשות ביכולת שלנו לחזור לחיים ולשגשוג, שאנחנו מייחלים להם כל כך.
כמו שהצליח ראש הממשלה לרתום את הנשיא האמריקאי למהלומה צבאית על איראן, כך צריך עכשיו לרתום אותו להישג מדיני. טראמפ, כפי שהבנו כולנו, מתעניין רק בטראמפ. לפעמים זה עובד לטובתנו ולפעמים לא. הוא קצר רוח, רוצה הישגים מהירים, ויש לו יכולת מדהימה לזהות הזדמנויות ולממש אותן במהירות.
עזה, עזה, סוף
כבר לא ניתן להצדיק את המחירים שאנחנו מקריבים במרדף אחר "הניצחון המוחלט", שלא יגיע לעולם. הדרג המדיני דרש מצה"ל להכין תוכנית ל"הכרעת חמאס", והוא מממש אותה כבר חודשיים, אלא שההכרעה ממשיכה להתרחק. כשאני שואל את מפקדי הצבא איך תיראה הכרעה של חמאס – אני מקבל תשובות שמכילות יותר משאלות לב ופחות פרקטיקה של חיבור אמצעי למטרה.
למי שמצפה עוד ל"ניצחון המוחלט" או ל"הכרעת חמאס" חשוב להבין: לעולם לא נהרוג את איש החמאס האחרון, לעולם לא נשמיד את המטר האחרון של מנהרות בעזה, ואת הרעיון שנקרא "חמאס" לא נעקור מן העולם. כמו באיראן, גם בעזה: הפעולה הצבאית לבדה לא תביא את ההישג המיוחל.
אנחנו כבר קרובים מאוד לרגע שבו תידרש הצמרת הצבאית לומר לדרג המדיני שמעליה: עד כאן. המחיר שאנחנו משלמים בעזה לא שווה את ההישג המוגבל שהכוחות שלנו מביאים. בהיעדר עשייה מדינית – אין תוחלת למהלך הצבאי. זו חובתם של מפקדי הצבא כדי שיהיו ראויים לחיי הבנים והבנות שהפקדנו בידיהם.
התרעות פיקוד העורף