היא גרה בהרצליה פיתוח. היא היי־סוסייטי. הוט קוטור. השמנה והסולתה. לאחרונה השיקה מותג חדש לבגדי ים וחוף. היא מספרת שהשקתו נדחתה כבר מספר פעמים, במשך שש שנים. הכל היה קשה: בהתחלה הקורונה, אחר כך המלחמה, החיילים ההרוגים, החטופים - כל אלה גרמו לדחיות, עד שהמותג הגיע לחנויות.
המותג החדש כולל פריטים בסגנון האלפיון העליון, במה שהיא מכנה "מחירים נגישים". מדובר בבגדי ים שיכולים להגיע ליותר מ־1,000 שקלים לפריט. מעניין מה במצב הכלכלי במדינה גורם לה לחשוב שבגד ים במחיר כזה הוא "נגיש" או "נוח".
היא התפרסמה בתוכנית "מעושרות" כמי שמנפנפת בכסף ובמעמד שלה, קונה תיקי יוקרה של הרמס בכיכר המדינה. כיום היא לא מצליחה להבין איך בחורות צעירות מתלהבות מפתיחה של קופסה בסגנון "אנבוקסינג" והעלאה לאינסטגרם. היא אינה רואה שהן ממשיכות את דרכה ומורשתה, שמורכבות מארבע הכ"פים: כסף, כוח, כבוד וכיף.
בראשה, היא עדיין זמרת. בעבר אף דיברה בשם "חבריי האומנים" על המצוקה שלהם כשאולמות נסגרים. בזמנו הייתה משוכנעת שהיא הולכת לסגור הופעה בקיסריה. גם עכשיו היא מתעקשת שיש לה שני אלבומים במגירה, שרק מחכים לעיתוי הנכון לצאת.
זו כנראה הסיבה להצלחתה: אדם משכנע את עצמו עד שהוא באמת מאמין שהוא כזה, וכל העולם הולך איתו. זו קונספציה ממכרת. אם היא אומרת שהיא זמרת, ובוויקיפדיה כתוב שהיא זמרת, והיא הוציאה שיר וצילמה קליפ, אז כנראה שהיא זמרת. לניקול אין חוש ביקורת כלפי עצמה. גם אין לה היסוסים או תהיות - רק עודף ביטחון ותעופה עצמית, ברמה שהייתה מביכה אפילו את פנינה רוזנבלום.
ראידמן היא תוצר אותנטי של התקופה הפוסט־מודרנית: היעדר אמת. הקשר למציאות כמעט לא קיים. הכל בועה, תדמית. אירועים נוצצים, גרנדיוזיים. השקות. חברים מפונפנים, ימי הולדת "צנועים" אבל סופר־יוקרתיים, והכל עטוף בנדיבות מעושה שמלווה במחמאות נוטפות דבש לאחרים ולעצמה.
כל ידיעה עליה גוררת מאות תגובות, רובן מחמיאות ומתלקקות. את מדהימה. את חזקה. את מקסימה. אין עלייך. חיים שלי. הכל עושה בעשר אצבעות. הכל לשם שמיים. שימותו הקנאים. את דוגמה ומופת. מהממת. כל התגובות הן הדהודים של מה שהיא חושבת על עצמה. זה אירוע תמוה: לא בטוח שלישראלי הממוצע יש בכלל פנאי להתעסק בה או סנטימנט כלפיה.
למרות הכל, ראידמן היא דמות מרתקת, מלאת ניגודים. כוכבת אקסצנטרית שעפה על עצמה הכי גבוה שאפשר, כאילו יש לה הכל אבל משהו תמיד חסר. חור שלעולם לא יתמלא.
הכל הפכים וניגודים חסרי משמעות. היא השיקה לבד את המותג החדש ומספרת שנטלה סיכונים עסקיים כספיים: "אני חיה ברולטה רוסית, גם עכשיו, בזמן המלחמה". כאילו הייתה חייל בח'אן יונס או חטוף במנהרה. אבל היא רק משיקה מותגים, במחירים נוחים.
לפעמים נראה לי שראידמן התנתקה מהעולם הזה. אולי ההגדרה המדויקת היא "חיה בסרט". כמוה גם חברתה, שרה נתניהו, אפרופו העיסוק בריטוש ועיבוד תמונתה לכאורה כך שתיראה זוהרת ונוצצת, על רקע חורבות ניר עוז.
התרעות פיקוד העורף