הרמטכ"ל אינו אומר אמת לדרג המדיני, לפקודיו ולציבור באשר ליכולת הכרעת חמאס. ראש הממשלה, שבטיחותו הפוליטית קודמת לביטחון המדינה, נאחז בדברי הרמטכ"ל "כבקרנות המזבח", ומתייחס אליו כאל "בעל מקצוע" המעניק לו לגיטימציה להמשיך בדרכו, הנלוזה.
זו חבורה שירדה מהפסים, המהווה סכנה לעצם קיומנו כאן. זו חבורה שאין לה מצפון ומבחינתה המלחמה יכולה להימשך "עד אין קץ" כל עוד המלחמה מאפשרת להם להמשיך לשלוט. הם ידעו במי לבחור כרמטכ"ל – איש חלש, וחסר עמוד שדרה שמתרפס לאדונו ירום הודו ראש הממשלה.
קיימת סתירה בין דבריו של הרמטכ"ל בקבינט לבין הצהרותיו בשטח. זמיר מדבר בקבינט על הצורך בהסכם בשל חשש מאבדות כבדות בכניסה לעיר עזה, והוא גם מתנגד להקמת העיר ההומניטרית ברפיח, ואינו רואה בהקמתה שום תועלת, מחוץ שזה יקומם את כל העולם נגדנו. אך בשטח הוא מצהיר דברים אחרים לגמרי, הרמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר, ביקר בח'אן יונס והצהיר: "כל הדרכים מובילות למקום אחד", והבהיר במהלך הסיור כי הכוונה היא לשחרור החטופים כולם והכרעת החמאס.
אין לרמטכ״ל את האומץ לשבת מול ראש הממשלה ולהגיד לו את האמת המרה שלצה״ל אין יכולת להכריע את החמאס, ואין לו גם יכולת לשחרר את החטופים בלחץ צבאי, הן מבחינת חוסר כוחות לוחמים משווע והן מבחינת אי יכולתו לטפל באופן ממשי בתת קרקע שבו נימצא החמאס באלפיו.
מדובר בהטעיה וחוסר אחריות מנהיגותית מהדרגה הגבוהה ביותר של הרמטכ"ל על כך שהוא "מביא בהחלטותיו לעוד הרוגים ופצועים", וזורה חול בעיני הציבור, כאשר הוא מציג את מבצע ״מרכבות גדעון" כ"ההצלחה הגדולה ביותר מאז שהתחילה המלחמה. כל זאת, על מנת לרפד את דרכו הלא מקצועית ולא אחראית, והוא נותן גיבוי לדרג המדיני להמשיך במלחמה שאיבדה את תכליתה.
הזדמנות שהוחמצה: ההשלכות של ויתור על פריצת דרך מדינית
בפגישה השנייה, שאורכה היה שעה וחצי, בין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, לראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, נתניהו, כהרגלו, לא היה מוכן לוותר על החזקת צה"ל בציר מורג, המפריד בין רפיח לבין חאן יונס, ועל הקמת עיר הומניטרית ברפיח. עמדות אלו מונעות פריצת דרך להסכם עם חמאס, ובעקבותיו הפסקת הלחימה ברצועת עזה.
כמו כן, הן סיכלו את האפשרות להסכם רחב יותר, בהובלת טראמפ, עם האיראנים, שהיה מביא לסיום המלחמה בעזה ופותח את השערים להסכמים נוספים עם מדינות ערב, אשר היו מצטרפות גם הן להסכמי אברהם.
זו הייתה הזדמנות בלתי חוזרת עבור בנימין נתניהו, יחד עם טראמפ, להניע תהליך אזורי שפניו לרגיעה ולחיזוק הקשרים עם מדינות ערביות נוספות, כגון סעודיה ומדינות אחרות.
כפי שחששתי, בנימין נתניהו בחר להמשיך במלחמה על פני תהליך שהיה מוציא את ישראל מהבוץ ופותח בפניה אופקים חדשים. הסיבה להחלטותיו הבלתי מובנות והבלתי ראויות בעליל של בנימין נתניהו היא החשש שהצד הקיצוני בקואליציה שלו, בראשות בן גביר וסמוטריץ', יכריז שבנימין נתניהו נכנע ללחץ האמריקאי ולחמאס, והם יפרקו את ממשלתו. האינטרס האישי של בנימין נתניהו, שהוא המשך שלטונו כראש ממשלה בכל מחיר, גובר על האינטרס הלאומי של ביטחון המדינה.
חששו של בנימין נתניהו לאבד את משרתו, ומכאן לאבד את עולמו ולהידחק לקרן זווית, מביא אותו להחלטות לא רציונליות, המזכירות את הפתגם "תמות נפשי עם פלישתים".
לסיכום, זוהי תופעה חסרת תקדים של "מנהיגות מגלומנית, חסרת אחריות, יהירה וזחוחה" ברשותו של בנימין נתניהו וחבר מרעיו, המביאה אותנו "לעברי פי פחת, לסחרור שאין ממנו מוצא". יש לקוות שטראמפ לא יוריד את הרגל מהגז ויאלץ את בנימין נתניהו לסיים את המלחמה ברצועת עזה ויפתח שערים לאופק חדש למדינת ישראל.
התרעות פיקוד העורף