מאוחר מדי ומעט מדי. זאת ההגדרה המתאימה, ההולמת את הופעתו של שר החוץ גדעון סער בדיון במועצת הביטחון היום. החלטתו של השר לטוס במיוחד לניו יורק ולהופיע פיזית במופע אישי בדיון במועצת הביטחון על החטופים שהוא יזם היא החלטה נכונה. אין ואסור לזלזל בהופעתו של השר במועצה.
מצוקה אנושית, קטסטרופית, חסרת תקדים של בני אדם נמקים במנהרות כמעט וגורלם כבול בידי כנופיה של טרוריסטים ברבריים, היא בהחלט נושא שראוי, מצדיק דיון מיוחד במועצת הביטחון. נציגי 15 חברות המועצה, ראויים בהחלט להטפת מוסר ולנזיפות.
מבחינה מיידית, מעשית, פרקטית, הדיון הזה היום לא יניב שום תוצאה. נאומו של שר החוץ סער, חריף ותקיף ככל שיהיה, לא יביא ולא יצור שום סימן של קידום בכיוון שחרורם של החטופים. אולי בקושי הופעתו ודבריו של השר יתנו לטרגדיית החטופים חשיפה תקשורתית, שתימשך במקרה הטוב רבע שעה.
מאוחר מדי. גיחתו של שר החוץ גדעון סער לניו יורק להופעה במועצת הביטחון הייתה צריכה להיות שלב מסיים של ביקורים רשמיים בלונדון, פריז, ברלין. הצונמי התקשורתי של תגובות, גינויים והכפשות נגד ישראל, נמשך כבר שבועות אחדים.
לפי דיווחים, משרד החוץ ביוזמתו של השר סער ובניהולו מקיים מסע הסברה מיוחד נגד האשמות שישראל אשמה ואחראית למשבר ההומניטרי בעזה. על איזה "מסע הסברה" השר מדבר? מי ראה, מי שמע, מי נתקל בהסברה מצד ישראל למתחולל בעזה?
ערוצי הטלוויזיה הארציים בארה"ב מדווחים לאחרונה על מה שמוגדר 'משבר הומניטרי' בפתיחת תוכניות החדשות, ובכל דיווח, בכל צילום, בכל פרשנות התוכן, במיוחד הצילומים, הם בגינוי ישראל. בקושי, לשניות אחדות, נשמע בדיווחים האלה הצד הישראלי.
מצב החטופים וגורלם היה צריך, חייב מוכרח להיות ה'נושא מספר אחת' באמצעי התקשורת בארה"ב ובארצות המערב. הוא לא. רחוק מזה. מועצת הביטחון איננה בדיוק המקום שיתן לקטסטרופת החטופים מעמד של צרה אנושית, הומניטרית עולמית, שדורשת ומחייבת עיסוק, טיפול ומאמץ בינלאומי לפתרונה.
להשגת מעמד כזה דרוש יותר ממסע הסברה. דרושה נוכחות ישראלית, רשמית ולא רשמית, פעילה, קולנית, נזיפתית חסרת מעצורים, בכל בירה במעצמות המערב ובארצות מרכזיות.
התרעות פיקוד העורף