# # #
בואו נבחן בתחילה את שכתוב ההיסטוריה באשר לרצועת עזה "הפסטורלית" של לפני ההתנתקות. מאז 2005 דוברי הימין מנסים לשכנע את הציבור כי לפני ההתנתקות היה שקט מוחלט ברצועת עזה - ובהתנחלויות גוש קטיף הייתה שלווה מופלאה כמו באיים המלדיביים.
אולם בניגוד לתיאור הרומנטי שהימין מקדם עתה, החזקת הרצועה גבתה מאיתנו מחיר דמים כבד. מאז תחילת האינתיפאדה הראשונה ב־1987 היו 8,000 תושבי הקבע היהודים בגוש קטיף וביישובים המבודדים מטרה לאלפי התקפות טרור, שבמהלכן נרצחו עשרות ונפצעו מאות. התקפות הטרור היומיומיות החלו ביידוי אבנים ובקבוקי תבערה והפכו עם הזמן למטעני חבלה ופיגועי ירי.
יחידות צבא שלמות עסקו בשמירה על חייהם של הישראלים המעטים שגרו ברצועה. חיילים פטרלו יומם וליל בנגמ"שים בצירים המסוכנים, ולא מעט מהם נהרגו בשעה שאבטחו נשים וילדים בדרכם למוסדות חינוך, לחוגים ולפעילויות אזוריות. לאבטחת היישוב נצרים לבדו הוקצה גדוד שלם של צה"ל.
בין ירי הקסאם הראשון באפריל 2001 לבין ההתנתקות בקיץ 2005 נורו כ־6,000 פצמ"רים וקסאמים לעבר גוש קטיף ויישובי עוטף עזה. בפעולות טרור שאורגנו ובוצעו על ידי עזתים בארבע שנים אלו, נרצחו 113 אזרחים וחיילים ישראלים ברצועה ובתחומי מדינת ישראל. אז מי שמספר לכם על גן עדן מופלא שהתקיים ברצועה לפני ההתנתקות, משקר לכם בפרצוף, כי זה היה הרבה יותר קרוב לגיהינום.
# # #
מיד לאחר 7 באוקטובר דוברים של הימין החלו לקדם את הנרטיב השקרי שבגלל ההתנתקות אירע הטבח, ובשבועות האחרונים הסילוף הזה הגיע לשיא חדש. החור הענק והברור לעין בנרטיב הימני הכוזב הזה מצוי, כמובן, בהעלמת התקופה שבין 2005 ל־2023 – ולא בכדי. הרי במשך רוב השנים האלו נשלטה ישראל על ידי ממשלות ימין בראשות בנימין נתניהו, ולכן חשוב למשכתבי ההיסטוריה להעלים את הברית הבלתי כתובה שמחנה הימין כרת עם השטן החמאסי.
זמן קצר לאחר עופרת יצוקה ניצח נתניהו בבחירות, וזאת בעיקר משום שהוא הבטיח באופן מפורש למוטט את שלטון חמאס ברצועה. "אנחנו לא נעצור את צה"ל, אנחנו נשלים את המלאכה, אנחנו נמוטט את שלטון הטרור של חמאס", הוא אמר אז בתשדיר הבחירות המפורסם בכניסה לאשקלון.
ביבי אומנם הבטיח למוטט את חמאס, אבל הוא לא הבטיח לקיים. מיד לאחר חזרתו לשלטון הוא בחר לכרות ברית בלתי כתובה עם חמאס, שמטרתה הייתה לשמר את הפיצול בין יו"ש לבין הרצועה כדי להחליש את אבו מאזן והרש"פ ולמנוע משא ומתן מדיני. כלומר, לא רק שנתניהו אימץ את המדיניות האסונית של ברק לדו־קיום עם חמאס, אלא שהוא הוסיף לה מרכיב אידיאולוגי "ימני" שאפשר לו להשריש אותה בתוך מחנה הימין. כך, למשל, ב־2019 הסביר נתניהו בישיבת סיעה של הליכוד כי האישור שנתן לקטאר להעביר כסף לחמאס הוא "חלק מהאסטרטגיה להפריד בין הפלסטינים בעזה ובגדה", והוסיף כי "כל מי שמתנגד להקמת מדינה פלסטינית, צריך לתמוך בהעברת הכספים מקטאר לחמאס".
מאמציו של נתניהו להשריש את הברית הבלתי כתובה עם חמאס בקרב מחנה הימין הצליחו מעל ומעבר, ולמעשה כמעט כל המערכת הפוליטית תמכה במדיניות זו. לאורך אותן שנים, דוברים בולטים של הימין היללו מעל כל במה את הברית הבלתי כתובה שנכרתה עם השטן החמאסי. עמית סגל, שמאז 7 באוקטובר שב ומספר כיצד ההתנתקות הובילה לטבח, כתב לפני שבע שנים בדיוק כי ישראל "שזה שם קוד לבנימין 'נפיל את החמאס' נתניהו... החליטה שלא להכריע את חמאס". ומה הייתה עמדתו של סגל עצמו ביחס להחלטה זו, אתם שואלים? "זו בחירה לא קלה וגם הגיונית למדי", הוא הסביר.
אראל סג"ל כתב כי "יש היגיון אסטרטגי בהחלטה הישראלית להעדיף את שלטון חמאס", ונוה דרומי הסבירה כי "יש מן החוכמה בהסדרה עם חמאס, או מול כל ארגון טרור רשמי אחר בעזה", כי החלופה, כלומר שלטון הרש"פ, "גרועה יותר".
ב־2019 הסברתי שנתניהו תומך בהעברת כסף לחמאס ובשימור שלטונו ברצועה, חרף כל הייסורים שהשטן החמאסי מעביר אותנו, כי זה מונע הקמת מדינה פלסטינית ובהמשך זה גם יאפשר לימין לספח את יו"ש. על כך הגיב סג"ל, שכבר אז היה הדובר הפופולרי ביותר של מחנה הימין, כי זה "עושה שכל" משום שזה מציל את מדינת ישראל ממדינה פלסטינית ביו"ש, והוסיף כי "יכול להיות שצריך לשלם מחירים". ואכן, את המחירים על מדיניות זו שילמנו בריבית דריבית. בצלאל סמוטריץ' תמצת את הברית הבלתי כתובה של הימין עם שלטון חמאס לשורה אחת קצרה וקולעת – "חמאס הוא נכס והרשות היא נטל".
# # #
המשמעות המעשית של הברית הבלתי כתובה עם חמאס הייתה הרת אסון. בספטמבר 2014, מיד לאחר מבצע צוק איתן, אמר נתניהו מעל במת האו"ם כי "חמאס הוא דאע"ש, ודאע"ש הוא חמאס", אבל בפועל הוא היה כה מעוניין בשימור שלטון דאע"ש המקומי, שתוך כדי המבצע הוא הדליף לתקשורת את המצגת שהציג צה"ל לקבינט, שלפיה כיבוש הרצועה יעלה בחיי מאות מחיילינו ויצריך תקציב של מיליארדי שקלים.
אבל נתניהו לא הסתפק באי־הכרעת חמאס אלא גם פעל בנחישות למען שימור שלטונו ברצועה. כשאבו מאזן החליט להפסיק להעביר משכורות לפקידים ברצועה, כי הוא ידע שהכסף הולך לפעילי חמאס, נתניהו לחץ עליו להמשיך לשלם להם. אבו מאזן סירב, אז נתניהו ביקש מקטאר לשלם לפקידי חמאס. הקטארים הסבירו לנתניהו שאם יעשו זאת, הממשל האמריקאי יטיל עליהם סנקציות - מאחר שחמאס נמצא ברשימת ארגוני הטרור של ארה"ב.
נתניהו פנה אפוא לממשל טראמפ וביקש שייתנו לקטאר אישור מיוחד להעביר כסף לחמאס. האמריקאים נענו לבקשתו, וכך החלה הכנסתן של מזוודות הכסף הקטארי לרצועה. אתם מבינים? אבו מאזן לא הסכים לשלם לטרוריסטים של חמאס, אז ראש ממשלת ישראל סידר להם מקור תשלום חלופי, תוך שהוא מסיר כל מכשול שעמד בפני מהלך זה.
ועבור מה אתם חושבים שהמיליארדים שהקטארים העבירו לרצועה שימשו? נתניהו עצמו הסביר בזמנו כי "מי שמאפשר לחמאס לקבל כסף - מאפשר לו לקבל נשק, והנשק יופנה נגדנו", ואכן, בכסף שהוא אפשר לשטן החמאסי לקבל, נרכשו כלי נשק ששימשו בטבח שמחת תורה. ועכשיו, מי שטיפח את הברית עם השטן, מנסה להכשיר בדיעבד את השרץ הנורא הזה על ידי העברת האחריות ממדיניות "חמאס הוא נכס" של ממשלות הימין למהלך ההתנתקות.
# # #
ההחזקה המתמשכת ברצועת עזה, פצצה דמוגרפית שבתוכה שתולות התנחלויות מבודדות, הייתה מעשה איוולת מדיני, ביטחוני ואנטי־ציוני. אולם כאז כן עתה, מטרת מחנה הימין היא לספח את הרצועה ואת יו"ש, לפרק את הרש"פ, לשלוט ב־5 מיליון פלסטינים, ובסופו של דבר להפוך את ישראל למדינת אפרטהייד דו־לאומית עם רוב ערבי. זו הייתה הסיבה לכך שמחנה הימין תמך בהתיישבות של 8,000 ישראלים בקרב 1.5 מיליון עזתים (כיום הם כבר יותר מ־2 מיליון). מנהיגי מחנה הימין ודובריו הבולטים נוטים להסתיר מטרה זו, או לכל הפחות לטשטש אותה, כי הם יודעים שבעם אין תמיכה בסיפוח מיליוני פלסטינים, או בשליטה אזרחית ממושכת בחייהם. זהו מהלך שיעלה בדם ובדמים מרובים (לפי ההערכות, לפחות 30 מיליארד שקל בשנה).
הטעות לא הייתה ההתנתקות מהשליטה בעזתים אלא ההחלטה שלא לחסל את שלטון חמאס ברצועה. כשהייתי שר בממשלת אולמרט, פעלתי ללא לאות למיטוט שלטון חמאס, אך לצערי שר הביטחון ברק הצליח לשכנע את הקבינט לאמץ את מדיניות הדו־קיום עם חמאס. גם אחרי שפרשתי מהכנסת לא חדלתי לכתת רגליי בין בכירים בפוליטיקה, במערכת הביטחון ובתקשורת בניסיון לשכנעם שאת שלטון חמאס חייבים להשמיד. לתדהמתי גיליתי שנתניהו הצליח לשכנע אפילו את יריביו המרים ביותר בהיגיון של הברית הארורה עם חמאס.
ממשלת אולמרט, שבה הייתי חבר, נושאת אפוא באחריות לכך שלא מוטטה את שלטון חמאס בין קיץ 2007 לתחילת 2009, אבל נתניהו וממשלות הימין ששלטו במשך רוב התקופה מאז 2009, החליטו במודע ובמכוון לשמר את שלטון חמאס ברצועה ואף כרתו עימו ברית בלתי כתובה, ולכן הם נושאים באשמה העיקרית לצמיחת המפלצת החמאסית (גם ממשלת בנט־לפיד שהמשיכה את מדיניות הדו־קיום עם חמאס נושאת באשמה).
# # #
את המאמר הזה החלטתי לכתוב לאחר שנוכחתי לגלות כי כל מחנה המרכז־שמאל באופוזיציה נאלם ונעלם אל מול גל שכתוב ההיסטוריה של מחנה הימין ביחס להתנתקות. אף אחד מהאופוזיציונרים הכושלים האלו לא טרח לקום מהכיסא הריק שלו כדי להסביר את הצורך בהתנתקות ואת חשיבותה, או לכל הפחות להצביע על סילופי ההיסטוריה.
סקרים על גבי סקרים מראים שרוב הישראלים לא רוצים לחזור וליישב את הרצועה, ובטח שלא לשלוט על יותר מ־2 מיליון עזתים. כלומר, גם אחרי 7 באוקטובר, רוב הישראלים ממשיכים לתמוך ברציונל שעמד בבסיס ההתנתקות, וזאת חרף הנרטיב השקרי ביחס להתנתקות שדוברי הימין מנסים להנחיל, אבל לרוב הזה אין שום ייצוג פוליטי.
בני גנץ, יאיר לפיד ושאר הכיסאות הריקים של האופוזיציה לא מקדמים שום אלטרנטיבה למדיניות של מחנה ימין. הם לא מנסים אפילו להציג תפיסה מדינית שתבטיח את מיטוט שלטון חמאס מחד גיסא, ושתרחיק את ישראל מניהול אזרחי של ביב השופכין העזתי ומהתערבבות גיאוגרפית ודמוגרפית בעזתים מאידך גיסא. גם מסיבה זו ראשי האופוזיציה צריכים ללכת הביתה.
מסיבות הנוסטלגיה לגן העדן העזתי לפני ההתנתקות והאשמת ההתנתקות באסון 7 באוקטובר - הן חלק מהניסיון הנואל של מחנה הימין להעלים מההיסטוריה את הברית הבלתי כתובה שכרת עם חמאס. למזלה של ממשלת הימין הכושלת, היא מתמודדת מול אופוזיציה של כיסאות ריקים ומול מחנה שמאל־מרכז מבולבל ובאובדן דרך. אבל חרף כל הניסיונות הימניים לשכתב את ההיסטוריה - את אות הקין של הברית עם השטן לא יצליחו נתניהו ומחנה הימין למחוק ממצחם לעולם.
התרעות פיקוד העורף