1 כשהיינו ילדים, וזה היה מזמן, אהבנו לקרוא את סיפורי המערב הפרוע, שהיו מתפרסמים בחוברות שנמכרו בקיוסקים ברחבי העיר. שמותיהם של גיבורי הילדות של פעם לא יאמרו לילדים ולנוער של היום כלום, אבל אז, באותם ימים, לא היה מי שלא ידע מי אלו ביל קרטר, בוק ג'ונס ווינטו ויד הנפץ.
בימים אלו, כשגיבורי התרבות של הילדים והנוער הם מודחי "הפח הגדול" וכוכבות רשת מנופחות שפתיים וזמרים של שירים עם מילים רדודות - מצאתי את עצמי מתגעגע לגיבורים של פעם.
כמה דמויות יצאו מבין הריסות הבתים, ידיהם אחזו בנשק מאיים, עיניהם בוחנות את הזר שאיים לכבוש את עירם. בנג'מין לא חיכה, תוך שניות נדמה היה שהערב עצמו התפוצץ ביריות - הדהוד מתכת וצרחות נבלעו ברוח המדבר. האירוע הסתיים אחרי כמה שניות. הגוויות שהיו שרועות, מרוססות, נטולות חיים, הוסיפו עוד נקודות לגיבור־העל בנג'מין קיד.
כשאבק הקרב שקע, בנג'מין ישב על מדרגות אחד הבתים ההרוסים, שלף סיגר קובני משובח, רחרח, קטם את קצהו, הצית וסלסל עשן בהנאה. לוחמיו הנועזים של בנג'מין קיד הובילו בשיירה, כמו עדר בקר, את הנשים, הזקנים והילדים של עזה לאתר פינוי ענק.
שבוע אחרי, עזה הנטושה התמלאה באקשן. קבלנים ויזמים הגיעו לעיר הנטושה, אדריכלים עם מפות הסתובבו עם עוזריהם וחילקו הנחיות, אנשי גינון וביוב עברו מרחוב לרחוב, מסמטה לסמטה והכינו את התוכניות לתשתיות עתידיות.
בנג'מין קיד המשיך במסע הכיבוש שלו, עיר אחרי עיר, מחנה פליטים אחרי מחנה פליטים, הוא הבטיח שינקה את רצועת עזה מ"האינדיאנים האכזריים", כדבריו. כהרגלו, עמד במילה שלו. אל כל מקום שממנו פונו או חוסלו התושבים המקומיים, החלו להגיע המתיישבים החדשים, חלוצים יהודים עם נשותיהם וטפם, חדורים באהבת הארץ, מאמינים בכל מאודם בארץ ישראל השלמה, מהים עד הנהר, נושאים תפילה להקמת בית המקדש במהרה בימינו. אווירת קדושה שררה ברחבי רצועת עזה המטוהרת והמתחדשת.
המנהיג האמיץ לא נח דקה. אחרי שהשלים את הכיבוש והטיהור בעזה, החל במבצע טיהור פנימי של אנשי שמאל, קפלניסטים, קציני צבא בכירים שלא כרעו ברך, אנשי תקשורת שהפעילו את ערוצי התבהלה, בכירי מערכת המשפט שלא סרו למרותו, ומנוולים אחרים.
התרעות פיקוד העורף