ילד עני, מעבר לכל הסבל שנגרם לו בהווה, קרוב לוודאי שיתקשה גם לצאת מהמעגל הזה. רק לאחרונה פורסמו הנתונים של מבחני פיז"ה, שהצביעו על הישגים נמוכים במקצועות קריטיים של ילדים עניים בהשוואה לילדים שאינם עניים. הטרגדיה הגדולה היא שהעוני לא רק גוזר את מצבם של ילדים בהווה, אלא גם אחראי במידה רבה לסגירת הדלתות בפניהם בעתיד.
אלא שעוני אינו גזירת גורל או מגיפה שטרם נמצאה לה תרופה. עוני הוא מעשה ידי אדם ותוצאה ישירה של מדיניות כלכלית וחברתית. לכן יד אדם, או יד ממשלה, הן שיכולות לתקן את הדרוש תיקון: זאת, על ידי מדיניות מסים, תעסוקה ושירותים שהמדינה מעמידה או לא מעמידה לרשות אזרחיה - גם הצעירים שבהם.
על פי נתוני המועצה לשלום הילד, כפי שיפורסמו בשנתון ילדים בישראל בחודש הבא, ניכר כי לאורך השנים נשחקה התרומה של המדינה לצמצום העוני, באמצעות תשלומי העברה כגון קצבאות ובמסים, באופן משמעותי. שיעור העוני אינו משתנה לאורך השנים האחרונות, וזה נתון מייאש - לא רק בפני עצמו אלא גם בהשוואה למדינות רווחה אחרות.
אין תרופת פלא. על המדינה להעניק סיוע רב יותר לנזקקים מצד אחד, ומצד שני להעמיק את השירותים החברתיים שהיא מעניקה לאזרחיה, במובן זה שהשירותים יהיו אוניברסליים, איכותיים וחינמיים.
דבר חיוני נוסף הוא ביטול תשלומי ההורים למערכת החינוך והחזרת ה"חינוך חינם" למשמעות האמיתית והמקורית שלו. צעד חשוב זה יסייע בהקשר זה גם לצמצום פערים ולשינוי המציאות הקיימת כיום, שלפיה תשומות חינוך נמוכות יותר מובילות לתפוקות חינוך נמוכות יותר. יש להחיל חינוך מוסדר, מפוקח ואיכותי בגיל הרך. בנוסף, צריך להבטיח מסגרת חינוכית גם בשעות הצהריים - צהרונים שלא יהיו רק בעלות שניתן לעמוד בה, אלא יהוו מסגרת חינוכית עם תכנים משמעותיים.
רבים בקרב קובעי המדיניות מתגאים בהיות כלכלת ישראל משגשגת. אלא שכלכלה מצליחה ובריאה אינה יכולה להתקיים במקביל לחברה כושלת וחולה.
התרעות פיקוד העורף