ה”עצמו” הזה הוא מפתיע, אבל רק כלפי חוץ. בלראות את הילדים שגדלת איתם יש משהו שמשיל בפחות מרגע אחד את כל השכבות שהזמן העטה עלינו, ואת כל הקליפות שלבשנו במודע או שלא במודע. מתחת לקליפות, אני מאמינה בלב שלם, יושב אותו גרעין שהכרנו. די.אן.איי הוא אותו די.אן.איי, ולא משנה מה זימנו לנו החיים.
***
אלה הזיכרונות המשותפים, אבל יש גם זיכרונות פרטיים, קטנים לכאורה, שהפכו לגורמים מעצבים בחיים של כולנו. לזיכרונות יש נטייה לקבל ישות משל עצמם. מי שהיה תלמיד שראה בעצמו חלש, גילה שחבריו לשכבה ראו בו דווקא דברים אחרים – כמו אומץ ותושייה. מרכיביהן האנושיים של חבורות שנראו מגובשות באותה עת גילו בדיעבד שהיו גם תככים ומזימות, ולהיפך - מי שהרגישה דחויה, הבינה שלא כך נתפסה בעיני חבריה. “אין שמחה כהתרת הספקות”, טענו חז”ל. כמו ברוב המקרים, צדקו.
התרעות פיקוד העורף