"מצביעים קודם ביבי, רק אחר כך ליכוד", המשיכו להפציץ החשבונות המזויפים, "סער חבר לתקשורת השמאלנית להפלת ביבי" וכו'. זה היה בליץ מתוכנן וממומן, ששוגר ללא מגע יד אדם. אם נתעלם לרגע ממגעו של אדם בשם יאיר נתניהו, שהוא אחד הראשונים שמסמן "לייק" לחלק מדפי הפייסבוק שהיו מעורבים בקמפיין הזה. אבל למה צריך לעקוב אחרי הלייקים, אם אותו נתניהו צעיר פרסם כמה מהפוסטים הרעילים ביותר נגד סער בדף שלו ובחתימתו. "גאולה אבן שמאלנית קיצונית, וגם גדעון", כתב הג'וניור וקינח בפיתוח הלשוני החדש מתוצרתו, "חרטאה" (כנראה ע"ש חארטה). כאמור, הכל עובר. הכל מותר. אין איזונים, אין בלמים, אין מבוגר אחראי במחלקה הסגורה שבה כולנו כלואים.
אצל גנץ העסקים כרגיל: כלפי חוץ, ממשיכים לבנות את הרשימה ושחררו אפילו שבר־נאום של המועמד ("בהופעה בפני פעילים") השבוע, שבו תקף את נתניהו. בפנים, רותח. גנץ גורר אחריו לא מעט שלדים ועניינים שמחייבים הסדרה והרגעה. הסקרים הפנימיים שלו מצביעים על האפשרות שאיחוד גדול במרכז־שמאל יקטין את הסיכויים להחלפת שלטון, במקום להגדיל אותם. קשה להאמין שרק לפני שנה הוא עוד הסתובב והתלבט בין תפקיד שר החוץ של נתניהו, שר הביטחון של נתניהו או אפילו השגריר בוושינגטון מטעם נתניהו. עכשיו הוא מתמודד מול נתניהו וייתכן שבעוד חודשיים־שלושה יישב בממשלת כתב האישום שינסה להקים נתניהו. עולם קטן.
והתקציב? לזכותו של נפתלי בנט ייאמר, שהגדיל את תקציב תנועות הנוער. הוא מסתכם בכמאה מיליון שקלים לשנה. לכולן ביחד. בלבד. השאלה הנשאלת היא, מדוע לא תוסיף הממשלה עוד 0 לתקציב הזה. במקום עשרות מיליונים, שיהיה כמה מאות מיליונים. התשואה תהיה מיידית ומדהימה. המספרים ידועים וברורים. מה לא מובן בזה? כולנו מקטרים על חינוך כל היום וכשמתברר שיש דרך קלה ובטוחה לעשות משהו למען הנוער שלנו, מקטינים ראש. מדובר בסכומים לא משמעותיים לתקציב מדינה כישראל. לטיפולו של שר החינוך הבא.
התרעות פיקוד העורף