מאמר זה מיועד לבני משפחתי, לחברי וידידי, לקוראי המסורים ולמאזיני האדוקים ברדיו, ובייחוד לאלו שפוגשים אותי בשמחה בסופר, מביעים את צערם על שאני כבר לא רץ ושואלים למי להצביע. לפיכך מוצעת בזאת רשימת מפלגות הימין, או כאלו שניתן לטעות ולחשוב אותן לכאלה, בצירוף חוות דעתי והמלצותי. לא העדפותי אלא מהלך הא"ב הכתיב את המיקום ברשימה.

(ג) את הפתק של יהדות התורה תשימו בקלפי רק אם אתם חרדים אשכנזים, הרב שלכם הורה לכם להצביע ככה, ואתם חוששים שאם תצביעו אחרת זה לא יישאר ביניכם ובין בורא עולם ועלול לפגוע בשידוך של הילדים. יהדות התורה היא לא באמת מפלגת ימין מלכתחילה, אלא רק בדיעבד. אי אפשר לבנות עליה שתשכב על הגדר כדי להציל את ארץ ישראל.

(ז) למפלגת זהות של פייגלין יצביעו בעיקר דתיים הבטוחים שהוא משיח צדקנו, שמאלנים מבולבלים, אובדי דרך נואשים ובלתי מפלגתיים. פייגלין הוא מנאמני ארץ ישראל המובהקים (וראוי לעיטור העוז על מאבקיו), תומך בהחלת ריבונות (ישכויעח). וגם רוצה בבניין בית המקדש בהר הבית (יבורך), אבל לא תכף, אלא בעתיד. אחרי שתהיה לגליזציה לקנאביס. זה סדר העדיפויות. לצערי, פייגלין כבר הוכיח שאין שום קשר בין מטרותיו והדרך שבה הוא מבקש ללכת. 15 שנים הוליך בעקבותיו כת של מאמינים להצביע ליכוד, כי היה משוכנע שיצליח להשתלט על מפלגת השלטון ולהפוך אותה לתנועה אידיאולוגית. בדרך הוסיף כוח למנהיגי הליכוד לחולל את כל האסונות שהמיטו עלינו (ע"ע ליכוד). הוא טעה והטעה אך לא התנצל. אם יעבור את אחוז החסימה - אין לדעת אם יתמוך בליכוד או בגנץ. אם יהיה, כהבטחתו, "הפתעת הבחירות" - אנו עלולים לצפות בהקרנה חוזרת של הסרט "רפול ושבעת הגמדים". ולפיכך אין למצביעי המחנה הלאומי מה לחפש שם, כי הם עלולים להפוך את גנץ ולפיד לראשי ממשלה.

(זץ) אורן חזן. רחוק מאוד מאחוז החסימה. רץ כי הוא כועס על הליכוד שבעט אותו החוצה, והחליט לנקום על ידי זריקת כמה אלפי קולות לפח. קוריוז מיותר.

(טב) איחוד מפלגות הימין: חיבור הבית היהודי, האיחוד הלאומי ועוצמה יהודית. הוכחה מהלכת לכך שהשכל הישר/הפחד מאחוז החסימה מסוגלים לגשר אפילו על 50 גוונים של נאמנות לארץ ישראל. מגיע להם שתצביעו בשבילם בזכות סמוטריץ', דוידי בן ציון (אחייני האהוב) ובן גביר. זה האחרון חייב להיכנס לכנסת ולו רק כדי לראות פרצופם של שופטי בג"ץ שפסלו את בן ארי. מפלגת ימין מובהקת בלי הסתייגויות, הראויה לתמיכתכם.

(כ) כחלון. טוען שהוא ימין שפוי. כבר מעליב. בניגוד לדנ"א שלו ושל רוב תומכיו - הוא עלול בכל זאת לחבור לגנץ בנסיבות קיצוניות (תיקו מוחלט ומבוי סתום). אף על פי שכחלון נמנה עם "המורדים" בשרון בימי ההתנתקות (ועובדה זו תיזקף אצלי לזכותו עד אחרית הימים) - הוא בעיקר חברתי, וארץ ישראל השלמה אינה בוערת בעצמותיו.

(ל) ליברמן מתחזה לימין חזק כל פעם שמדינית הוא שובר שמאלה או לפני בחירות: תומך בעונש מוות למחבלים. בהשמדת חמאס. בהרס חאן אל־אחמר. נפלא. אבל בבדיקת התוכנית המדינית שלו - הוא גם תומך במדינה פלסטינית ובחלוקת ירושלים. בשורה התחתונה: לא.

(מחל) הליכוד. פעם תנועה לאומית, היום מפלגת שלטון שהביאה עלינו את הנסיגה מסיני, ההתנתקות, נאום בר־אילן, עמונה, מיגרון, נתיב האבות, הקפאת הבנייה, עסקת שליט, החמצת ההזדמנות לתקיפת איראן להשמדת תעשיית הגרעין שלה, כניעה לחמאס, סיגרים, שמפניה וצוללות, חאן אל־אחמר הניצב על תלו, והחשש שנתניהו ייאלץ להגיד "כן" לתוכנית טראמפ. לזכותו של נתניהו נזקפים עמידה מול אובמה, מעמד בינלאומי לא רע בכלל, הימור נכון על טראמפ, שגרירות אמריקאית בירושלים, הכרה בריבונות בגולן, כלכלה חזקה ומאבק נחוש נגד הסכם הגרעין עם איראן. סה"כ: ליכוד זה לחלשים, או לליכודניקים תורשתיים.

(נ) הימין החדש של בנט ושקד. איילת שקד היא התקווה הגדולה של הרשימה הזאת. לטעמי - מתאימה להיות ראש ממשלה. גם החיבור בין דתיים וחילונים טוב בעיני. הם תומכים בהחלת ריבונות על שטחי C, חיזוק ההתיישבות ומאבק בדיקטטורה של בית המשפט העליון - אבל לא השתמשו בכוחם לאיים להפיל ממשלה כדי להשיג יעדים אלו. עדיין לא הצליחו לעשות הרבה לטובת חוק יסוד "החקיקה", או למצער - פסקת ההתגברות, מינוי יועצים משפטיים או תפילת יהודים בהר הבית. יש להם נסיבות מקילות (שתו להם את המנדטים, כחלון טרפד את מהלכים לביטול המהפכה השיפוטית, ונתניהו אשם בכל השאר). טוב שהם קיימים כאלטרנטיבה לטובת אלו שלא יכולים לעכל את בן גביר באיחוד מפלגות הימין. אם נתניהו, בקמפיין געוואלד תוקפני, ישאב מהם בימים הבאים את המנדטים, ויהיה חשש שלא יעברו את אחוז החסימה - צריך יהיה להתגייס להצלתם כדי לשמור על הגוש.

(נץ) גל הירש. בחור טוב במובן הרע של המילה. רחוק מאוד מאחוז החסימה, ועלול רק לגרום אובדן של כמה מאות קולות של מצביעי ימין שלא מבינים מה בדיוק הוא רוצה (אל תיקחו את זה קשה: איש לא מבין). הירש הוא ביטחוניסט הדוגל גם בחיזוק ההתיישבות בלי להתחייב במה מדובר, ובעוד המון דברים טובים שמסתכמים ב"אני רוצה להיות השר לבט"פ כי טרפדו את המינוי שלי למפכ"ל") - אין סיבה להתבלבל. לא.

(נר) מפלגת גשר של אורלי לוי־אבקסיס. למען הסר ספק: לא מפלגת ימין, גם אם גרה פעם בישראל ביתנו ואבא שלה גר פעם בליכוד (אבל גם בבית משותף עם העבודה של אהוד ברק).

(פה) צריך להיות ברור: למצביעי המחנה הלאומי אין מה לחפש בכחול לבן. גם אם יש שם אנשים ראויים - אנחנו לא בוחרים רשג"דים בצופים או אנשי ימין שהמכנה המשותף שלהם עם לפיד הוא שגם הם שונאים את נתניהו. גם אם בוגי יעלון, יועז הנדל או צבי האוזר שוללים הקמת מדינה פלסטינית - איש לא יתעניין בדעתם ביום שגנץ ולפיד יקימו קואליציה עם העבודה ומרצ, יישענו על הערבים לטובת הגוש החוסם ו"דיל המאה" של טראמפ יונח על השולחן.

(ףי) פשוט אהבה. כשחושבים על זה - מה רע? כרופא אני יודע שהן צודקות: כולנו בני אדם (וגם אשתי אמרה לי לצרף אותן לרשימה אף על פי שהמפלגה הזאת שייכת הנה בערך כמו שדגל קוריאה הצפונית שייך לרשימה של דגים מלוחים).

(שס). לרגע לא שכחתי את אוסלו, דרעי לא איש ימין, אבל הוא נשבע אמונים לנתניהו כל כך הרבה פעמים, ואין לו אופציה לשבת עם לפיד וגנץ, אז הסיכון שש"ס שוב תמיט עלינו אסון - לא גדול. בקיצור: רק אם אתם מוכרחים מטעמי קרבה משפחתית.

בסוף נשארנו עם איחוד מפלגות הימין (טב) והימין החדש (נ). שתיהן בסדר גמור עם עדיפות לראשונה. שנזכה לשמוע בשורות טובות, ישועות ונחמות.

tguvot@maariv.co.il

סקירת הגוש הימני במפה הפוליטית, בצירוף חוות דעתי והמלצותיי

לבני משפחתי, חברי וידידי, קוראי המסורים ומאזיני האדוקים ברדיו: הנה היא, רשימת מפלגות הימין, או כאלה שניתן לטעות ולחשוב אותן לכאלה