אז מה קרה לו שפתאום נרגע במהירות? ששלח אותנו "לעשות חיים" במקום לבנות מתווה חזרה לשגרה זהיר הנשען על מדדים מקצועיים? למה, בניגוד למה שהבטיח, הוא לא "עקב אחרי ההתפתחויות" ולא החזיר חלק מההגבלות כשהתחלואה החלה להמריא מחדש? לאן נעלם האלרמיסט? איפה המנהיג הזהיר, הסולד מהרפתקאות ולוקח תמיד מרווחי ביטחון ראויים?
באותם ימים ניסתה ממשלת נתניהו־גנץ לצעוד את צעדיה הראשונים, אבל לא באמת הצליחה. כרוניקה של קרטוע ידוע מראש. אם לא היה להם עסק עם נוכל שנאשם בפלילים, אם זו הייתה ממשלה נורמלית שקמה לשלוש שנים ברורות (כפי שנחתם והוסכם בין הצדדים), אפשר היה לעבוד, אפשר היה לקבל החלטות, אפשר היה לנהל את משבר הקורונה ולהתרכז בבעיות האמיתיות. הבעיה היא שמדובר בנתניהו. גם נאשם בפלילים במרוץ נואש להקריס את המערכת על יושביה, וגם אדם שלא מסוגל לקיים הבטחה או הסכם כלשהו.
ולכן, כבר אז, בסיום הסגר הראשון, היה ברור שפניו של נתניהו אינן מועדות לרוטציה כלשהי. מה לו ולזה? הוא כבר תכנן את "נקודת היציאה" המפורסמת לבחירות. המשימה האמיתית שלו לא הייתה לבלום את הקורונה ולהציל את הכלכלה, אלא לבלום את המשפט ולחלץ את עצמו. זו הסיבה לכך שהוא מיהר לשגר אותנו לשגרה. בגלל זה, ורק בגלל זה, אנחנו עכשיו במחדל יום הכיפורים השני בהיסטוריה.
בראיון שנתן בשנת 2008 לערוץ 2 (אז יאיר נתניהו עוד לא כינה את הערוץ הזה "אל־ג'זירה") אמר ראש האופוזיציה נתניהו: "ראש ממשלה השקוע עד צוואר בחקירות, אין לו מנדט ציבורי ומוסרי לקבוע דברים גורליים, כי קיים חשש אמיתי שהוא יכריע על בסיס האינטרס האמיתי של ההישרדות שלו, ולא לפי האינטרס הלאומי". אין, אין על נתניהו בניסוח טיעון מדויק. את הדברים האלה הוא אמר בטרם הוגש כתב אישום נגד אהוד אולמרט. נאה דרש, אבל אפילו לא שקל לקיים. במקום זה הוא מקיים במלואה את נבואתו של נשיא המדינה רובי ריבלין: הוא לא הולך לאף מקום...
התרעות פיקוד העורף