לא חשבתי שזה יקרה כל כך מהר – אבל הנה זה קורה. בולשביזם דורסני, מכוער, סותם פיות, שמתנכל ליריבים פוליטיים - כבר כאן.
לאורכה ולרוחבה של ארצנו מהלכת רוח רעה, שכמותה הכרנו רק במשטרים אפלים שקמו לאחר מלחמת העולם השנייה, מאחורי מסך הברזל, בהשראתו של מי שכונה בזמנו בידי מנהיגי המחנה שהיום מחזיק בהגה השלטון, "שמש העמים" - וששרידיה מצויים כיום, אולי, רק באי אלה מדינות שאין לאיש מאיתנו רצון לחיות בהן.
השנאה לאחר, ליריב הפוליטי, מתפשטת כמו אש בשדה קוצים. אפשר להבחין בה בכל מקום. אפשר לשמוע את הקולות העולים בקרב ראשי המחנה שמתרכז כעת, לטעמי, רק במעשי חקיקה שתכליתם שיסוי וביזוי. ולאחר שרימו את ציבור בוחריהם, הם שקועים בהאצת תהליכים שקורעים את המרקם העדין של החברה הישראלית.
הכל התחיל, כמובן, במסדרונות הכנסת. דורסנות בוטה שטפה, להבנתי, את הוועדה המסדרת. יכולתי להיכנס לפרטי הדברים, לממשלה המנופחת שעוד לא הייתה כמותה, בהתחשב במספר חברי הכנסת שתומכים בה; לסגני השרים המיותרים ולשימוש לרעה שנעשה בחוק הנורווגי, אבל אותי הרתיחו במיוחד הטיעונים נגד מינויו של יחיא ולקונוטציות שהם מעלים.
מיטב הבולשביקים יצאו חוצץ נגד המינוי כשהטיעון האחד והיחיד נגד המינוי הוא שיש "לטהר" כל שריד ופליט מהשלטון הקודם; ואלה טיעונים של מי שאין באמתחתו דבר טוב אחר שבשמו הוא מבקש את אמון הציבור.
ועוד לא אמרנו דבר על הדממה שירדה על אמצעי התקשורת המרכזיים; וזה מרכיב מרכזי בכל שלטון שאינו נהנה מתמיכה רחבה. הביקורת המוטה, הבאה מתוך פוזיציה, נעלמה לחלוטין. מילים כמו "מחדל" פסו מן הלקסיקון. הכל טוב. מלאי החיסונים מתרוקן והולך – וזה בסדר. לנתב"ג נכנסים אלפי נוסעים בכל יום מבלי שאיש טורח לפקח – וכלום.
ויש עוד מרכיב חשוב לשרידותו של משטר בולשביקי: שליטה במערכת המשפט. אנחנו רואים איך נוהגים כיום ברוסיה ביריבים פוליטיים – ואי אפשר שלא לעשות את האנלוגיה המתבקשת למשפטי נתניהו. מערכות שלמות התגייסו, למיטב שיפוטי, כדי לתפור תיקים. חוקרי המשטרה התרשלו במתכוון, לדעתי, בניהול החקירה ופרקליטות המדינה הזדרזה בהכנת כתב אישום מחורר, מה שגורר אותה לבקש שוב ושוב תיקונים במסמך שהוגש לבית המשפט.
חומרי החקירה הרבים שנעלמו מעיניו של היועץ המשפטי לממשלה, ושחלקם בוודאי עשויים לתרום להגנתם של הנאשמים בתיקים האלה, אף הם מסממני השיטה שמאפשרת לאוחזים בהגה לאחוז גם זה בגרונו של זה. הימים הם ימי בין המצרים. בי"ז בתמוז נפלו חומות ירושלים וכשלושה שבועות לאחר מכן, בט' באב, חרב בית המקדש; והלקחים לא נלמדו.
התרעות פיקוד העורף