כשההדר הז'בוטינסקאי יהיה נפוץ יותר, החיים בישראל יהיו מכובדים יותר

דודו חיים, פעיל הליכוד, הדהד שוב ושוב ברשתות החברתיות את דבר קיום האזכרה ליצחק שמיר ז”ל במלאת תשע שנים לפטירתו, ולא רק ברשתות הליכודיות. שוב ושוב הפציר – וקודם כל בחברי הליכוד – לכבד את זכרו של ראש הממשלה השביעי וראש הליכוד (עד 1992), בבוקר יום שישי האחרון, בחלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים. זה לא כל כך עזר. רק חבר כנסת אחד מבין 29 חברי הסיעה הגדולה מצא לנכון להגיע – צחי הנגבי, בנה של לוחמת לח”י גאולה כהן ז”ל, שהיה רל”שו של שמיר בשנים 1986־1988. בזכות חיים הגיעו גם כמה מפעילי הליכוד, לצד ותיקי לח”י, וכמובן אנשי לשכתו של שמיר.

אין פלא על כן, שראשי הציבור ממעטים לכבד את ראשי המדינה שקדמו להם, את אבות הציונות, הגם שגוברת ברבים מידת הגעגוע למי שהנהיגו אותנו, בוודאי במאה הקודמת, ובמיוחד לאשכול, בגין ושמיר. רק כשנראה יותר מנהיגים מכהנים באים לאזכרות הממלכתיות, לכבד את זכר קודמיהם, ורק כאשר רעיון ההדר הז’בוטינסקאי יהיה נפוץ יותר, מוכר יותר, כי אז יש תקווה שהחיים הציבוריים־דמוקרטיים בישראל יהיו נאותים יותר, יעילים יותר, מכובדים יותר.