המשימה, שבה היה שותף מרכזי, לנתק את לפיתתה של משפחת נתניהו את הממלכתיות הישראלית הצליחה, ויש לו לא מעט מניות בכורה בהצלחה הזו. מצד שני, נטל ההוכחה המוטל כעת על כתפיו כבד מאוד. האם כל זה היה כדאי? האם הסחורה תסופק? האם ישראל תתקדם בלי נתניהו, או תיפול בחזרה לחיקו כפרי רקוב?
"אנחנו תקצבנו שני בתי חולים חדשים, בבאר שבע וקריית אתא. הרפורמה בכשרות, אחרי שנות דור. הקפצת המענק השנתי לניצולי שואה. המשך פרויקט ממדים ללימודים, שהחל אצל איזנקוט ואצלי כמעט נחנק, ועכשיו תוקצב בבסיס התקציב. מיגון הצפון מתחיל דה פאקטו. בפעם הראשונה תקצבנו 1,700 יחידות דיור חדשות לדיור הציבורי ותוספת של עוד 2,000 כל שנה. זה תקציב של עשייה ותנופה, לא של גזירות, וכל מי שצועק אחרת הוא קטנוני ומתוסכל".
"אני יכול להגיד לך באחריות, נתניהו השאיר אותנו מול איראן במצב הכי גרוע שאפשר להעלות על הדעת. הוא יכול להתפאר ולקשקש ולבלבל את המוח, הוא פשוט בנושא האיראני התעסק אך ורק ביחסי ציבור. בדברים האמיתיים, הבסיסיים, הוא לא טיפל. זה היה גדול עליו. מה שכן, הוא ניצל את הנושא ליחסי ציבור בלבד, בלי לטפל בבעיות היסוד".
בנט קיבל החלטה די מדהימה שמכילה הימור לא פשוט. הוא מסתכל בלבן של העיניים של ה־R, מקדם ההדבקה המפורסם, ונשבע למעוך אותו בלי לפגוע במשק. הבעיה היא שה־R הזה לא בדיוק פראייר וכרגע לא ברור מי ימעך את מי. אבל בנט נלחם. כמעט לבד.
היחידה שזורקת את עצמה על הגדר היא איילת שקד, שאמרה השבוע דברים נכונים וחטפה על זה זובור פומבי. אבל היא צודקת, ובנט פועל בכיוון הזה בדיוק: ניסיון למצוא נוסחה שתאפשר "לשבור את הגרף" בלי לשבור שוב את המשק והכלכלה.
מבחינת בנט, 200 מיליארד השקלים שנתניהו זרק לתוך הציבור באמצעות חל"ת זה כסף רע, חוב ענק, סכום עצום שיכול להציל חיים של 400 אלף ישראלים (על פי תחשיב שחצי מיליון שקל יכולים להציל חיי אדם בדרכים רבות: מעיל רוח לנגמ"ש נמר, הכנסת תרופות לסל התרופות, תנאי מחיה סבירים לקשישים במוסדות וכו'). אז בנט נשבע לשפוך את הכסף לתוך מערכת הבריאות לצורך בנייה ולהתנפל על מקדם ההדבקה עם החיסון השלישי.
הוא יודע שיהיו כאן מתים. הוא יודע שיהיו כאן עשרות מתים ביום. בקצב שהיה בפעם הקודמת, אולי יותר. אבל הוא לא נרתע. הוא מאמין שהוא נותן לישראלים כלים להתגונן באמצעות החיסון השלישי. הוא מספק לישראלים חליפת הגנה שאין באף מקום בעולם.
ישראל היא חלוצת החיסון השלישי, ובנט אמר לראש ה־CIA וויליאם ברנס ביום רביעי שיגיד לנשיא ג'ו ביידן ללכת בכל הכוח על השלישי.
למחרת, ביום חמישי, הוא קיבל נתונים שלפיהם מנת החיסון השלישית, הבוסטר, מביאה את המחוסן למצב אופטימלי, לרמת נוגדנים חסרת תקדים, גבוהה אפילו יותר מכפי שהייתה אחרי שני החיסונים הראשונים.
התוכנית של בנט וקבינט הקורונה מפורטת, מורכבת, בנויה על הערכות ותקוות אבל אמיצה מאוד. בבסיסה, מה לא לעשות: לא לחזור על שריפת הר המזומנים שנתניהו שרף על חל"ת. להשקיע את הכסף במערכת הבריאות כדי לשדרג אותה לדורות קדימה. לא להגדיל את החוב שנוצר בגלי הקורונה הקודמים ולא לשעבד את העתיד של ילדינו ונכדינו רק כי יש כאן קצת יותר ממיליון ישראלים שהחיסון לא בא להם טוב בעיניים.
בגדול, מה שאיילת שקד אמרה השבוע, משקף את הלך הרוח בקבינט בכלל ובסביבת בנט בפרט. כן, ניהול מדינה זה ניהול סיכונים. צריך להיאבק בשיניים ובציפורניים על הכלכלה לצד הענקת כל התנאים לכל האזרחים לשמור על הבריאות ולהגן על החיים. זה נשמע פשוט. בתכלס, זה מסובך.
פונקציית המטרה שסימן הקבינט בהובלת בנט היא להמשיך לשמור על תפקוד המשק והחיים בלי להגיע לאי־ספיקת מערכת הבריאות. בנט מודע לכך שימותו כאן לא מעט אנשים בקרוב, אבל ממוקד בהצלתם של הרבה יותר אנשים בראייה הרחבה ולטווח הבינוני והארוך.
באותה מידה שאי אפשר למנוע מאנשים לרוץ לתוך כביש מהיר, כך אי אפשר להכריח אנשים להתחסן, אבל אפשר בהחלט לדרוש מהם להיות אחראים לעצמם. אחוז הלא מחוסנים מקרב החולים שבמצב קשה והמתים גבוה וילך ויגדל.
מה שהקבינט אומר להם בעצם זה, עם כל הכבוד, אנחנו סיפקנו לכם את כל הכלים להתגונן, אבל סירבתם. אז אתם משלמים את המחיר, במקום שכל עם ישראל ישלם אותו. ככה פשוט.
בנט מנסה להרוויח זמן כדי לשבור את גרף התחלואה בטרם יגיע לאי־ספיקת המערכת. הפעולות שהממשלה נוקטת משתרעות על כמה מרחבים: ראשית, תוכנית להגדלת הספיקה. בנט משוכנע שזה יכול לקרות מיידית, כבר עכשיו, כבר בגל הנוכחי.
משרד הבריאות התחייב להביא את ספיקת המערכת ל־8,000 מאושפזי קורונה, מחציתם (4,000) במצב קשה. בנט נותן לעצמו פקטור שלילי של 50%. גם אם יביאו לו אפשרות ל־2,000 חולים במצב קשה, הוא חושב שזה יספיק.
הדבר הבא הוא אישור של הצט"מ (צוות טיפול במגיפות) לתת את הבוסטר השלישי. בנט עבד על זה קשה. בסוף, קיבל. ישראל הראשונה בעולם וכולם צופים בנו. עכשיו הוא שואף לקבל הרחבה לגילאי 40 ומעלה.
בנט יהיה מרוצה גם אם זה יהיה 50 ומעלה. זה יעשה, לדעתו, את ההבדל. לצורך הזה הוא "ישב" על בורלא מפייזר חמש פעמים ביום, אבל פחות תקשר את זה. בשורה התחתונה, יש מספיק חיסונים.
האלמנט הנוסף הוא החזרת התו הירוק. על פי בנט ושריו, זה מהלך חכם, כי הוא מפחית תחלואה ומעודד התחסנות. לא, הוא לא יסגור את החתונות, כי אז אנשים יתחתנו באירועים פרטיזניים לא מפוקחים.
כשיש אירוע מפוקח עם תו ירוק, אין בו הדבקה, על פי בנט. לכן, אין סיבה להיכנע לפופוליזם ולסגור אירועים מפוקחים. התו הירוק אמור לספק את הסחורה. הבעיה? היא טרם סופקה. המספרים ממשיכים להיות בשמיים. בנט מודע לזה, אבל אופטימי.
האם יינקטו צעדים נגד הלא מתחסנים? לא. אבל יקשו עליהם יותר ויותר. צעדיהם יוגבלו. הם ימצאו את עצמם מכתתים רגליים לבדיקות שונות ומשונות כדי להשתתף באירועים.
בנוסף לכל זה, שוק הבדיקות נפתח והופרט. בנט חלם על זה עוד מהאופוזיציה. יש היום יכולת לבצע מאות אלפי בדיקות ביום, לקבל תוצאה תוך רבע שעה וכל זה בשוק הפרטי. במקרה של ילדים מתחת לגיל 12, בחינם. זה יגדיל מאוד את מספר המאומתים בזמן הקרוב, אבל מצד שני ינחית מכה על ה־R.
בסוף, זה הסיפור. בנט רוצה לתת ל־R הזה כמה שיותר מכות, להוריד לו את הראש ולהדביר את המגיפה. הוא יודע שבסוף מי שעלול לאבד את הראש זה הוא עצמו. זה לא מרפה את ידיו, לפחות עכשיו.
הוא מוכן בכל רגע ללחוץ על הברקס, אם יחשוב שאיבד שליטה, או תקווה. הוא עוד לא שם, לדעתי הוא גם לא קרוב לשם. הוא נחוש. למנוע את המשך שפיכת המזומנים לתוך מדורה חסרת תכלית והרס המשק.
מנתניהו הוא מתעלם. אנשיו יודעים את הסטטיסטיקה בעל פה. "הדלתא נחת בישראל בסוף מרץ", אומר אחד ממקורביו של בנט, "והתפתח ביתר שאת באפריל ובמאי.
ממשלת בנט הושבעה ב־13 ביוני. עוד קודם לכן נתניהו סגר את מגן אבות, סגר את מפקדת אלון וחיזלש את כל הקורונה כשהדלתא כאן בחגיגה. אנחנו נכנסנו לתוך הקטסטרופה כשהמדינה פתוחה לגמרי, שדה התעופה שוקק וכולם חוגגים. אז עכשיו הוא, כרגיל, מאשים את כולם. הוא מלך החצופים".
הסבירות לעבור את החגים בלי סגר או גזירות קשות מוערכת על ידי גורמים בכירים בקבינט ב־70%. אני מקווה שאף אחד לא יבנה על המספר הזה.
הכל יכול להתהפך כאן על כולנו כל רגע נתון. בנט מושקע בהרפתקה הזו מלא־מלא, ההימור שלקח על עצמו לא פשוט, הוא יודע את זה, הוא לא בורח מזה, הוא עובד בזה כל יום, כל היום.
מדי פעם הוא נתקל בפייק כמו הפרסום על האיום ששיגר למנהלי בתי החולים, בקושי יש לו זמן להכחיש. הוא יודע שהקרב הוא עכשיו לחיים או למוות בינו ובין ממשלתו לבין הנגיף המתעתע והמוזר ביותר שהגיע לכאן אי־פעם.
התרעות פיקוד העורף