נראה שאפשר להכריז על🙏 כעל האימוג'י הפופולרי, האהוב והמשומש ביותר בישראל. הוא הפך לאייקון הרשמי של תקופת החגים, במיוחד בחודש תשרי עם ראש השנה, כיפור, סליחות, תודות, בקשות ומענות.

אין כמו אימוג'י של כפות הידיים המוצמדות בצורה מאוזנת וסימטרית כדי לענות על הצרכים שלנו בתקופה הפריכה הזאת, כאילו כולנו שייכים לתרבות זן יפנית, קדים קידה לאמירת שלום, מקרבים את כפות הידיים זו לזו ומצמידים אותן בצניעות קרוב לחזה, משל היינו נזירה בודהיסטית בהימלאיה. זה כל כך לא לבנטיני, לא מזרח תיכוני, בוודאי לא ישראלי.

התרבות הישראלית היא לרוב אלימה, בוטה, גסה. מה לנו ולסמלון הכל כך עדין ולא קשור הזה. בנאדם יכול לעקוף בברוטליות, להילחם על חניה, לריב על עגלה בסופר, להעיף כיסא פלסטיק בקטטה בחוף הים, לצעוק, לקלל, לגדף - אבל בוואטסאפ הוא לפתע הנסיכה מיורקשייר. נופת צופים, נעים ותמים. חג שמח שיהיה לך ולכל המשפחה 🙏. וואללה, חג שמח גם לכם, נשמה שלי 🙏.

בעבר הייתה סברה ארצית יותר, שה🙏הזה הוא בכלל מתן כיף. סוג של היי פייב, לציון "כל הכבוד" על מעשה או אמירה. אבל זו טענה מופרכת. המשתמש הסביר מוסיף את ה🙏לטובת העלאת השיחה לרמה גבוהה יותר, להבעת רגש אותנטי שיוצא מלב אל לב או מהמקלדת אל המסך של הצד השני. ה🙏בוגר יותר. הוא פחות נפוץ בשיחות של בני 20. ככל שהגיל עולה, השימוש בו תדיר יותר.

ה-🙏 הוא גם האימוג'י היחיד שבהקשר מסוים מבקש לשלב גורם נוסף בשיחה, בקשה שיתערב כאן כוח עליון. כש🙏 מופיע, זה כבר לא דיאלוג בין שני צדדים, מקצה לקצה. זה זימון להתערבות של גורם בכיר יותר. כמו שרופא משפחה מסתכל על נקודה חשודה ואומר, בטון אגבי, "אני רוצה שרופא מומחה יראה את זה", כך דובר בשיחת וואטסאפ משלב ספיקת ידיים. הוא טוען, קטונתי מלהשפיע על הבקשה שלך לשנה של בריאות ואושר, ולכן אני מוסיף🙏כדי להעביר את התפילונת החשובה הזאת למישהו מלמעלה, שיבחן, שיתערב, שייתן את דעתו. זה שימוש זר, לא אמיתי, של רגש מתרבות אחרת, בהודעת טקסט של שיחה רגילה.

שלא כמו אימוג'ים פופולריים אחרים: לייק, סמיילי צוחק, בוכה, עם משקפי שמש, תופס את הראש במבוכה, קקי מחייך וכו', שאיתם כולנו יכולים להזדהות ולהרגיש בדיוק את מה שמצופה מאיתנו, ה-🙏מרחף מעל כולם. הוא קצת יותר רוחני. הוא שמיימי, מעט דתי, הוא נתפס כאימוג'י מסורתי, ולכן מאוד פופולרי.

הישראלי אוהב לבקש, להודות, לאחל ולערב כוחות עליונים בענייניו הטריוויאליים, לכן נוח לנו להשתמש בו. תהיו בריאים 🙏, שיהיה רק טוב 🙏, מקווה שהסתדרתם עם הרכב 🙏, כן, בסוף לקחתי אותו למוסך. מה שלום תקווה? מרגישה יותר טוב? כן, ברוך השם 🙏. רק בריאות 🙏. הלוואי 🙏.

במילון עברית־אימוג'ית פירושו: תודה. אבל גם לתודה יש רמות. היא כמו פופקורן: יש תודה רגילה🙏 תודה בינונית🙏🙏 ותודה ענקית🙏🙏🙏. וכמו כל דבר, ככל שיש יותר ממנו - הוא נהיה זול יותר.

הפכנו אותו לריק מתוכן. עם השנים התפקיד שלו התרחב והוא הפך להיות גם סוג של בקשה, תקווה להצלחת תבשיל שהוכנס לתנור, ואין לדעת איך ייצא: "אחי, הכנתי פשטידת תרד פעם ראשונה בחיים, תאחל לי בהצלחה🙏". "יאללה, אמן שייצא לך טעים🙏".

וכמובן הוא משמש גם כסליחה עקיפה מניפולטיבית. הרי בחיים האמיתיים אנשים מתקשים להודות בטעות, ובוודאי מעדיפים שלא להתנצל. קשה להגיד: סליחה, טעיתי. אני הייתי לא בסדר, זו אשמתי המלאה (ראו התנצלותו של עומר אצילי). קל יותר להשתמש במילה רחוקה כמו "סורי אם נפגעת", ולעבור הלאה. או דרך טובה יותר - אחרי האירוע לשלוח🙏 דרך המקלדת. התנצלות כאילו ישירה, בדרך הכי עקיפה.

ה-🙏הוא אלטע זאכען של תחושות כאילו כנות ועמוקות שיקרה משהו טוב. ברובד הכי גבוה שלו הוא תפילת אמן🙏. אבל בגלל שימוש יתר, גם אם איזה כוח עליון חשב להתערב בתפילות שלכם בהודעות וואטסאפ, תשכחו מזה. בזבזנו אותו, נשאנו את שם ה-🙏לשווא. 

כך הפך האימוג'י של כפות הידיים המוצמדות לאייקון הרשמי של תקופת החגים

התרבות הישראלית היא לרוב אלימה, בוטה, גסה. מה לנו ולסמלון הכל כך עדין ולא קשור הזה. בחוץ הישראלי רב על חניה, בוואטסאפ הוא מאסטר זן בודהיסטי