1. באותו ערב של 4 בנובמבר 1995 הדהד קולו של יצחק רבין ברחבי כיכר מלכי ישראל כשאמר: "האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית". מאות אלפי אזרחים שמעו את האמירה הנוקבת, אלו שהיו בכיכר ומסביב ואלו שהאזינו ברדיו או צפו בטלוויזיה. ליד המדרגות העולות לבמת הנאומים, בין השוטרים, אנשי שב"כ, הנהגים שהמתינו לאח"מים וסתם סקרנים, עמד והקשיב לדברים סטודנט צעיר, חובש כיפה, נמוך קומה, רזה. דמות לא בולטת, לא מעוררת חשד, לא מאיימת. האדם האחרון שמישהו יכול לחשוד בו שעוד זמן קצר ישנה את פני ההיסטוריה של מדינת ישראל, ויעשה צחוק מאמירתו של ראש הממשלה רבין על אלימות ודמוקרטיה.
באותם רגעים ידע הסטודנט מהרצליה שאם לא יקרה שינוי של הרגע האחרון, תוך זמן קצר הוא יחסל את ראש הממשלה, ינפץ את הדמוקרטיה ויעצור את החלום והתקווה שרבין ניסה להפיח בעם ישראל. יגאל בן גאולה עמיר, תושב הרצליה, צבר, שקיבל אישור לכך שעל רבין חל דין רודף ודין מוסר, ביצע את המשימה. אלו שנתנו לו אישור נשארו בגדר תעלומה, לא נעצרו, לא נשפטו. הם ממשיכים לעשות "עבודת קודש" ולפסוק פסיקות שאת התוצאות שלהן נדע בעתיד הרחוק או הקרוב, תלוי בהתפתחויות שיתרחשו בארץ הקוידש.
יגאל עמיר, הרוצח, חי בדירת חדר בבית סוהר, עם תנאים של בית הבראה. הוא התחתן, שירות בית הסוהר מספק לו חדר התייחדות עם כיבוד קל, ובעזרת השם הוא מקיים את מצוות פרו ורבו ומלאו את הארץ וביחד עם זוגתו ד"ר לריסה טרימבובלר הביא צאצא לעולם. יש לו כת מעריצים, במשחקי קבוצת הפאר בית"ר לה פמיליה ירושלים שרים לו שירי הלל "יגאל הגואל", ולרבין וללאה רעייתו המנוחה שרים שירי טינוף ברמת תחתית הביוב ומטה. עמיר מקבל מכתבי מעריצים מהארץ ומהעולם, יש חלק בציבור שרואה בו גיבור לאומי שחיסל את "רבין הבוגד" והציל את עם ישראל.
אחרי הרצח שונה שם הכיכר ממלכי ישראל לכיכר רבין, וכיום לגבי חלק גדול מהצעירים במדינה, רבין זה שם של כיכר בתל אביב. במשאלי רחוב קצרים שאני עושה לעתים עם חבר'ה צעירים, הם לא יודעים שהוא היה ממפקדי הפלמ"ח (הם גם לא מכירים את המילה פלמ"ח). הם לא יודעים שהוא היה אלוף בצה"ל, רמטכ"ל ושר ביטחון. אלו שכן יודעים קצת על הנרצח, מזהים אותו - בגלל ריבוי האזכורים - כאחד מ"רוצחי אוסלו". שאל אותם מה זה אוסלו, הם לא יודעים.
מי שחשב שאחרי רצח ראש הממשלה רבין יבינו מנהיגים ואנשי ציבור שחייבים לעצור את האלימות שעברה תהליך מכרסום של הדמוקרטיה עד להריסתה הכמעט מוחלטת, צריך לצפות בשידורי הכנסת, שם ישנם כמה כוכבים שזוהרים בחלל אולם המליאה. הם צועקים בגרון ניחר ובתנועות מאיימות לעבר אנשי המחנה שהם לא משתייכים אליו צרור קללות, מ"רמאי", "נוכל", "מושחת", "חלאה" ועד - איך לא - "בוגד".
בריוני הרחוב פולשים לחצרות נבחרי ציבור שלא הולכים בתלם הרצוי ומאיימים בשפת ביבים, מפחידים את ילדיהם ורומזים מה צפוי להם אם ימשיכו בדרך שבחרו ולא בדרך שהבריונים בחרו. ריח הרצח הפוליטי הבא כבר נישא באוויר. מי שלא מריח כמה המצב מסריח הוא כנראה תתרן.
2. שלום, יצחק.
שלא כמו אנשי התקשורת מזן "העכוזנים", שנתניהו הוא האלוהים שלהם, כיסחתי אותך בתקשורת לא מעט על דברים שחשבתי שאתה אינך צודק בהם. זה לא מנע ממך מלהרים איתי כוסית באירועים חברתיים ולשנורר סיגריה קנט ולהתבדח על חשבוני. מה אומר לך, יצחק, אינני מאמין שקיימים חיים אחרי המוות. אבל אם קיימים, הייתי מת לשבת איתך, להרים כוסית, לעשן סיגריה, לדבר על כדורגל ולנתח איתך את מה שקרה לארץ הקוידש אחרי שהלכת.
ואם במקרה אתה רואה את אריק איינשטיין, מסור לו ד"ש חם.
התרעות פיקוד העורף