כיצד הפכנו לחברה שבה ערכים של כבוד והגינות הם מצרך נדיר כל כך?

קראנו את ממצאי הסקר שנערך באחרונה על ידי המרכז לקידום ההגינות בישראל ופורסם בכלי התקשורת. הממצא הבולט היה זה שלפיו 63% מבין תושבי ארצנו טוענים כי אין כבוד בין אדם לחברו. כלומר יחסם של בני האדם זה לזה גובל באדישות עד כדי בוטות. המשכנו למרוט את שיער ראשנו כאשר ראינו ש־70% מהמשתתפים בסקר אמרו כי אין כבוד ביחס רשויות השלטון לאזרחים ועוד %18 הצהירו בסקר כי אינם רואים התחשבות בין הנהגים בכבישים. יותר ממחצית העניקו בסקר את הציון “נכשל” לרמת ההגינות הכוללת של החברה הישראלית.

בימים רחוקים, כזכור, התנהל בארצנו מאבק אכזרי וצורב בין ההגנה, אצ”ל, לח”י וארגונים אחרים. נדמה שהפילוג בתוכנו הוא לחם חוקנו. טרם השכלנו להפוך לבני אדם מתחשבים המגלים אהדה ואמפתיה לאחרים השוכנים בקרבנו וחולקים איתנו את גורלנו המשותף.

לניכור ולגסות הרוח אנו עדים מדי יום, למשל כשאנו עומדים בתור, ויש תמיד מי שיתפרצו קדימה ללא התחשבות. כאשר מבוגר, הרשאי על פי חוק להקדים את תורו מפאת גילו המתקדם, יעשה זאת - הוא כנראה יספוג הערות נוזפות.

כרטיס הביקור של בני הארץ הזו הוא קודר ומכאיב. מה שניתן לעשות הוא לחנך את הדור הצעיר החי והגדל כאן לאמץ כללי התנהגות חדשים ומתחשבים, שלא כמו בני הדור המבוגר יותר. אבל המאמץ הזה טרם מיושם בשטח. יתרה מכך, לפי הסקר, הצעירים של היום לעתים אף מאמצים את היחס המזלזל שהם נחשפים לו. כל מה שצריך לעשות הוא להשתנות. כיצד עושים זאת? כיצד מחנכים את בני הארץ הזו ליתר התחשבות, נימוס וערכים של תרבות מתקדמת? ראוי כי מעתה והלאה ייתנו מנהיגי ובוני ארצנו המתחדשת את דעתם על הסוגיה המטרידה הזו.