השלטון חייב להתייצב לצד בעלי הנכסים היהודים בשייח ג'ראח ולרסק את ההסתה והטרור

השערורייה מתחילה בעובדה שמדובר בקרקע ובבתים של יהודים מאז 1875, שננטשו במלחמת העצמאות רק בגלל הטרור הערבי ופקודה של השלטון הבריטי להתפנות מהמקום. תחת שנות הכיבוש הירדני, עד 1967, ההאשמים הכניסו ערבים לגור בבתי היהודים, שאותם קיבלנו חזרה בתום קרבות מלחמת ששת הימים.

בכל מקום שפוי, עם שחרור ירושלים, המדינה הייתה נוטלת את הרכוש היהודי השדוד ומחזירה אותו לבעליו. אלא שנדרשו שנים של מאבקים משפטיים נגד האפוטרופוס הישראלי ואחר כך נגד פולשים ערבים כדי לקבל חזרה חלק מהנכסים. אחרים עדיין כבושים בידי הפולשים. אני עצמי ניהלתי את הקרבות המשפטיים הראשונים להשבת נכסים במקום סביב שנת 2000, כולם הגיעו לבית המשפט העליון, ובכולם נקבע שהבתים שייכים ליהודים והפולשים חויבו להתפנות.

בכל התיקים סירבו הערבים לשלם דמי שכירות ולהגיע להסכמות, תחת הסתה של גורמים לאומניים. התופעה הזו התחזקה לימים, כאשר למרות הצעות פשרה תמוהות שהוצעו על ידי שופטים בבית המשפט העליון, הערבים דחו כל ניסיון לפשרה.

והנה, הקרבה למטה הארצי של המשטרה לא מנעה את מסע הטרור וההסתה המתנהל נגד המשפחות היהודיות שגרות בבתים שהוחזרו לבעלים היהודים. אלו גרות במציאות של גיהינום בלב ירושלים. הצתות כלי רכב ובתים, התגרויות, הצקות ואפילו מעשי תקיפה. ומולם הפקרה מקוממת מצד המשטרה, השב"כ ורשויות החוק.

זה שנים מדינת היהודים מוציאה אל מחוץ למחנה את החלוצים האמיצים שמתייצבים בחזית, במקום שתירתם לגאולת הקרקעות שנכבשו בידי הטרור הערבי ב־1948. שיא השיאים נרשם השבוע, כאשר צמרת המשטרה הורתה לאסור דווקא על יהודי המקום להיכנס לבתיהם. המשטרה הפכה את הרכוש היהודי הגזול בירושלים ליודנריין.

בוודאי שהוא מתעלם ממה שקרה לכל תוקפן ברחבי העולם שניסה להשמיד עם אחר, כמו ערביי הארץ בתש"ח. ראו מה נעשה ל־12 מיליון גרמנים שגורשו מהבתים והמחוזות שבהם גרו זה מאות בשנים, בסוף מלחמת העולם השנייה. הם פשוט שילמו את המחיר של תוקפנות הנאציזם.

במקביל, מי שמשקשק וחושש מלהשיב את הגזילה לבעליה היהודים בגלל איומי חמאס, כדאי שיחזיר את מפתחות השלטון לציבור. את משוואת הסחיטה שנוצרה בגלל פשעי אריאל שרון בהתנתקות ומורך הלב של ממשלות נתניהו־גנץ, הגיע הזמן להפסיק.

צריך לזכור שגלי צה"ל הייתה עד לפני כ־20 שנה תחנת מחמד של צפון תל אביב, השבעה והמפא"יניקית למהדרין. רזי ברקאי, שפרש עכשיו, הוא מייצג מובהק של רוח גל"צ ההיסטורית: עיתונות שמאל מובהקת, שאומנם לא משרתת אדונים פוליטיים אבל מקדמת מחנה רעיוני אחד, אף שזה הפך מזמן למיעוט מובהק.

זוהי רוח תקשורתית שאין בה ביקורת וטיפול עיתונאי אמיתי בצד שמאל של המפה. כזו שליטפה את מחוללי הפרקים האפלים ביותר בתולדות מדינת ישראל, מהתמיכה באסון אוסלו ועד לרוח הגבית לבריחה מעזה. בד בבד, גל"צ ההיסטורית הייתה רחוקה מלשקף את המגוון האנושי של מדינת ישראל וצה"ל, תוך שהציגה פרופיל אנושי מצומצם ואליטיסטי.

לפני 24 שנה נעשה ניסיון ראשון לשינוי, כשנוסדה התוכנית "המילה האחרונה", בהובלת אורי אורבך ז"ל, אברי גלעד וג'קי לוי. היא הפכה לאבן שואבת לעניין וגיוון בתחנה, כמו גם נחשון לרוחות השינוי. זה הגיע, לימים, להגשה של תוכנית בוקר בידי יוצא ההתיישבות ביו"ש, לזיהוי ראש מחלקת התוכניות עם הימין הרעיוני ועוד מגישים שמציגים קשת של עמדות ודעות. הפסיפס נותר רחוק משיקוף רעיוני אמיתי של החברה הישראלית, אבל נוצר סוג מסוים של איזון וגיוון.

רק שבעידן נתניהו, תחת לחץ ראש הממשלה שמינה בפועל את מנהלי התחנה, טיל הגיוון הרעיוני סטה ממסלולו והתחיל לנוע לעבר מטרה אחת בלבד – טובתו של המנהיג הדגול נתניהו וריסוק יריביו, משמאל ומימין.

הדוגמה המובהקת ביותר לתופעה הזו בגלי צה"ל התבטאה בפועלו של ברדוגו, אדם שכמו מושא ההערצה שלו, אין לו כל קשר לעמדות הימין האידיאולוגי. כמי שתמך בעבר באריאל שרון ועקירת יישובי חבל קטיף, ברדוגו הפך למכונת תקיפה מכוונת מטרה אחת – ריסוק אויבי נתניהו ופולחן המנהיג. רחוק כל כך מדרכו של עיתונאי דעתן, המוביל סדר יום מנומק של הימין. זו הייתה מחלקת תעמולה הרתומה לטובת פוליטיקאי ספציפי, העושה שימוש בשפת גידופים והתלהמות שאסורה על כל פובליציסט, בוודאי בתקשורת הממלכתית.