לביא הוא לוחם. הוא חי כמו לוחם ונפל על חרבו כמו לוחם. זה התחיל בגדוד שקד של גבעתי, שבו קיבל ב־1990 תעודת הצטיינות אלוף פיקוד על נטרול מחבל, אחר כך כשקיבל תעודת חייל מצטיין מנשיא המדינה חיים הרצוג, אז כשהשיג הצטיינות בכל הקורסים של המשטרה, ולבסוף כשניתן לו בפעם השנייה אות מצטיין הנשיא אצל עזר ויצמן.
זכיתי לפגוש את לביא פעם אחת ולעקוב אחר ביצועי המחוז שלו לאורך השנה האחרונה. כמעט כל פקודיו ומכריו מספרים על קצין הניחן באומץ לב נדיר, בחתירה מתמדת למגע, בעקשנות וביצירתיות. המחוז שלו מפענח פעם אחר פעם פשעים חמורים, ובעיקר פשע מאורגן המיוחס למגזר הערבי בצפון. רק השבוע פוענחה הצתת האוטובוסים הגדולה שאירעה בתחנה המרכזית בצפת לאחרונה, כשחוליה של תושבי טובא זנגריה נעצרה בדרכה לביצוע מעשה הצתה נוסף. בעקבות המעצר נעצרו שמונה חשודים נוספים.
לביא לא ויתר על כלום. הוא נכנס לעומק סכסוכי הדמים חסרי התקווה ביותר בצפון, לא הסכים לעגל פינות ועבד קשה גם על גאוות היחידה של פקודיו. הוא דרש מהשוטרים שלו הרבה, אבל נתן להם גיבוי מלא, באש ובמים. שוטרים רבים העלו לפייסבוק את תמונתו של הניצב הקשוח, תחת הכיתוב "כולנו שמעון לביא". ביניהם היה גם ברק משולם ז"ל, שנרצח שלשום על ידי גנב רכב על כביש 4. יחסית לאמצעים הדלים שברשותו, הביצועים של המחוז, מאז יציאתו לדרך של המבצע המשטרתי הגדול נגד הפשיעה במגזר הערבי, משולים לנס של ממש. המשטרה צריכה כמה שיותר קצינים כמו שמעון לביא. מאתמול יש לה אחד פחות.
התרעות פיקוד העורף