לחסן נסראללה יש שאיפות להגיע להרבה מקומות בישראל, אבל ספק אם הוא אי־פעם חלם שימצא את עצמו בתפקיד הפרזנטור של הליכוד, ואת יו"ר התנועה ח"כ נתניהו מדקלם אחד לאחד את דף המסרים שלו. נראה שבמערכת בחירות חמישית הכל כבר כשר. אם במערכת הבחירות הראשונה היו אלה טראמפ ופוטין לצד נתניהו, עכשיו זו כבר באמת "ליגה אחרת". משעשע לנסות לדמיין מי יהיה הכוכב הבא של הליכוד בבחירות השישיות.
ישראל הבינה שלא תוכל להצדיק את הקו שקבעה ולכן נכנסה למו"מ עם לבנון ב־2011, בתיווך אמריקאי, במאמץ להגיע לפשרה. הלבנונים דרשו את "קו 23" (הקו שהתקבל בהסכם הנוכחי), והמתווך האמריקאי הציע פשרה זמנית של חלוקת אזור המחלוקת בין המדינות. ממשלת נתניהו הסכימה מיד לוותר על 490 קמ"ר של מים ואימצה את הצעת הפשרה של המתווך האמריקאי, המכונה "קו הוף". לבנון דחתה אותה.
ב־2020, כשכבר היה ברור הפוטנציאל הכלכלי של מאגר הגז כריש והיו גם סימנים למאגר גז בצד הלבנוני, העלתה לבנון דרישה מופרכת לקו חדש, דרומי הרבה יותר, "קו 29", החוצה את מאגר כריש. המהלך הלבנוני הציג איום ברור – אם לבנון תגיש לאו"ם את ההסתייגות הזאת, שום צד, לא ישראל ולא לבנון, יוכל לקדוח במאגרי הגז.
לכן החל מו"מ מואץ מול לבנון בניסיון להגיע להסכמה. חלון ההזדמנויות נפתח כאשר כלכלת לבנון קרסה כליל והמדינה נקלעה למשבר החמור ביותר בתולדותיה, מאז פרוץ מלחמת האזרחים. לבנון נכנסה למנהרה חשוכה, עם שעתיים של אספקת חשמל ביום, והאור היחיד שהיא רואה הוא האפשרות ליהנות ממאגר הגז שנמצא בשטחה. זה אפשר להגיע לפשרה הנוכחית.
על פי ההסכם המתגבש, ישראל חוזרת לקו 23 המשאיר בשטחה את כל מאגר כריש. היא מעניקה ללבנון את הריבונות על הקצה הדרומי של מאגר כנא ותקבל על כך פיצוי בתמלוגים מקונסורציום החברות שיקדחו בכנא. ישראל גם מקבלת הכרה בקו המצופים הביטחוני שהציבה חד־צדדית לאורך 5 ק"מ מקו החוף. אם תתמיד לבנון בהתעקשותה שלא לקבל את קו המצופים – זה יכשיל את ההסכם. הלבנונים הסכימו, עם זאת, להשאיר את המחלוקת על קו הגבול היבשתי בראש הנקרה פתוחה.
רווח אדיר
חיזבאללה התקשה לשאת את המחשבה שממשלת לבנון, שבה הוא שותף, תחתום על הסכם עם שנואת נפשו ישראל. אבל גם חיזבאללה הבין שאם יציב את עצמו כמכשול בדרך להסכם שנותן תקווה לעתיד טוב יותר ללבנון, הציבור הלבנוני לא יסלח לו. לכן הסתפק בפרובוקציות זהירות אל מול אסדת כריש ופצח בתעמולה שמספרת שבזכותו השיגה לבנון הסכם טוב. מה רבה הייתה השמחה בחיזבאללה כשגם נתניהו אימץ את הקו הזה.
הרווח לישראל מההסכם המתגבש גדול הרבה יותר ממי המלח, המדוזות ואפילו מהגז: כל הסכם עם מדינת אויב הוא מבורך, אבל ההסכם עם לבנון הוא פוטנציאל ראשון במעלה ליצירת מאזן הרתעה יציב מול חיזבאללה. אם יעמדו זו מול זו אסדת כריש הישראלית ואסדת כנא הלבנונית – לאף צד לא תהיה מוטיבציה לפגוע בנכס של היריב ולאבד בכך את הנכס שלו.
ישראל תוכל למצות בביטחון וללא הפרעה את הגז של מאגר כריש, ולבנון תזכה אולי במשאב טבע שיאפשר לה לעמוד שוב על הרגליים. על הדרך תוכל לבנון להשתחרר מהתלות האנרגטית שלה באיראן. "הכסף מהגז יגיע לרקטות של חיזבאללה", מתריע היום מי שלא מזמן התחנן בפני קטאר להעביר מזוודות של דולרים לידי חמאס. גם נתניהו יודע שהאינטרס הישראלי הוא שלשכנים שלנו יהיה מה להפסיד. כשאין מה להפסיד – אין יכולת להרתיע.
ישראל בחרה ללכת על מהלך מושכל עם רווח אסטרטגי, ביטחוני וכלכלי אדיר מול לבנון. היא תשלם במי ים ותקבל יציבות ויכולת להפיק את הגז ממאגר כריש, בביטחון וללא הפרעה. לבנון מקבלת פוטנציאל לפתרון מצוקת האנרגיה שלה ואולי גם לשגשוג כלכלי. אם יחיו זו בצד זו שתי ספקיות אנרגיה, אפשר אפילו לדמיין שותפות עתידית בצינור גז שיספק את הרעב האירופי לאנרגיה.
ישראל יכולה להמשיך להתעקש על המים, אולי אפילו להקים התנחלות ישראלית גאה בין הדגים. המשמעות היא המשך החיכוך עם חיזבאללה, איום מתמיד על אסדת כריש ואולי אפילו מלחמה, או כמו שמישהי אמרה פעם: "ושתישרף המדינה".
התרעות פיקוד העורף