אני תוהה אם תאמינו לי או שתחשבו שזה עוד סיפור פרי דמיוני הקודח, אבל אנסה בכל זאת, מקסימום תבואו בתלונות אל המערכת. ראשית, שנה אזרחית טובה! שנית, אחרי רצף של שלוש מסיבות סילבסטר כושלות - בשנה הראשונה כייסו את חברה שלי, בשנה השנייה לא היו מוניות וצעדתי עם ידיד מאלנבי עד יפו, ובשנה השלישית מישהו שדי חיבבתי התנשק עם הברמנית בחצות, בזמן שאני מקלפת לי אדממה על הבר - החלטתי שעם הסילבסטר אני לא מתעסקת יותר.
אני לא מאמינה באמונות תפלות, אבל אולי באמת זו האנרגיה הנוצרית הזו - זה לא חג שלנו (ואף על פי כן, אם תשאלו אותי מה השנה העברית הנוכחית, ארוץ לגוגל). לזה שהיה לצדי בשנים האחרונות זה די התאים, ובחצות הלילה של כל שנה חדשה כבר ישנו או צפינו באיזה סרט פעולה דבילי בנטפליקס.
אין לי מושג מי מחבריי עשה את זה, אבל צירפו אותי לקבוצת “גרושים גרושות" בפייסבוק. את האמת? קבוצה די נחמדה, חומר אנושי מעולה, מצחיק שם, גם עצוב לפעמים, ויש הרבה אירועים משותפים ומעשי חסד בכל פעם שמישהו נקלע לאיזה ברוך כלכלי. ראיתי כי טוב ונשארתי. לא הלכתי לאף אירוע, התביישתי.
חשבתי אוטומטית על הגירושים שלהם, האם זה היה בטוב או ברע, האם הם אלו שנשבר לבם או שהותירו חורבות ועצב מאחוריהם. איך כתב קהלת, “יוסיף דעת, יוסיף מכאוב". הפסקתי לחשוב והתחלתי לרקוד בעצמי, מנהל הקבוצה הפתיע פתאום: “מוסרי! הגעת", אמר, חיבק אותי ושם בידי שני תלושי משקאות חינמיים. איזה מתוק הוא.
המוזיקה הייתה מצוינת, עכשווית וגם ישנה, טיפקס, משינה, בריטני ספירס. המשקה השני כבר עשה את שלו ורקדתי עם קבוצת בנות שקיבלו אותי אליהן בלי תהיות מיותרות. ראיתי אותו בזווית העין, הוא הסתכל עליי וחייך, גם לו הייתה כוס ביד, שחום, בערך בגובה שלי, לבוש יפה וצמוד לקיר. בעוד שבע דקות חצות, על החיים ועל המוות. התקרבתי אליו, כאילו בדרך אל השירותים. הוא לא חשב הרבה ואחז בזרועי. אישה אחרת הייתה כותבת פוסט שיימינג על הטרדה, אני אהבתי את זה (אינדיבידואלי). “מה צריך לעשות כדי שתכתבי עליי סיפור?", שאל.
“סיפור ששווה שייכתב?", עניתי. “צודקת, לא בטוח". הרפה מידי, הלכתי אל השירותים, כשיצאתי הוא עדיין עמד שם.“את רואה את זו?", הצביע על הזוג שראיתי בהתחלה, הם כבר קיבלו שרשראות זוהרות וצחקו ביחד. “היא הפרק ב' שלי ואני שלה". הבנתי שנשיקה לא תהיה, האיש מאוהב. אבל סיפור? אולי כן. “נו?", שאלתי, “אז למה היא איתו? אתה נראה יותר טוב". הוא צחק. “אנחנו פרודים כבר חודש, היא עושה לי דווקא".
מרסל מהשכונה יצאה, רציתי לעזור לו, לעשות לה דווקא חזרה, ודווקא משום העובדה שאת הדווקא הזה אני מכירה כל כך טוב מהשנה האחרונה. את מוכתמת במטרנה, לילות בקיעת שיניים בלי שינה, בדידות נוראית, בעוד הצד האחר מבלה בלי סוף ומעלה אלף תמונות מהארץ ומהעולם. רציתי לנקום את נקמתי דרכו, והאלכוהול לא תרם לזה.
“אתה אוהב אותה?", שאלתי. “לא, אני נפרדתי ממנה", אמר. הסתכלתי עליו בהאשמה, אז מה הוא רוצה בעצם? למה הם תמיד נזכרים מאוחר? “היא רוצה עוד ילדים ואני לא", פרש בפניי את סיפורו. “אפשר להזמין אותך למשקה?", שאל, הלכנו אל הבר, הוא שילם על שנינו ופתקי החינם עדיין היו לי ביד, דפקתי את המערכת במסיבה הזו. דקה לחצות, הדי־ג'יי מעלה כמה זוגות על הבר ואומר שהזוג שיתנשק במשך הזמן הרב ביותר יקבל כל הערב את השתייה חינם. חשבתי על זה שאם הייתי משתתפת בעניין, עד שהייתי מצליחה לעלות על הבר, השנה הייתה 2065 והדי־ג'יי היה מת מזקנה. אנחנו שותים ומדברים, אני נותנת לו עצות שנתנה לי הפסיכולוגית שלי, והוא עושה עצמו מקשיב ולא מפסיק להביט בהם, הוא לא נראה לי מפוקס, אז לא עזבתי אותו.
אני נותנת לנהג המונית טיפ, גם לבייביסיטר, מכסה את גפן והולכת אל המיטה שלי. ברוכה הבאה, 2023. גלי קצת חמלה כלפי כולנו, קודמתך הייתה קשוחה עד מאוד.
התרעות פיקוד העורף