קישידה הכריז על שינוי מרחיק לכת בתפיסת הביטחון ובאסטרטגיית ההגנה של יפן, הכוללת בין היתר השקעה של 315 מיליארד דולר במשך חמש שנים בבניית בסיס הכוח הצבאי שלה. וכך, תקציב הביטחון של הכלכלה השלישית בעולם צפוי להכפיל את עצמו עד 2027 ולהיות השלישי בגודלו, אחרי זה של ארה"ב וסין. התקציב צפוי להגיע ל־10 טריליון ין (או 73 מיליארד דולר) היינו, לעמוד על 2% מהתמ"ג שלה ובכך להשתוות לזה של מדינות נאט"ו.
יתרה מכך, בעודו מתמודד עם האיום הביטחוני הגדול ביותר מאז 1945, לצד מכלול של אתגרים חברתיים, כלכליים וסביבתיים לא פשוטים, ראש ממשלת טוקיו הכריז על מדיניות חוץ אקטיבית ונחושה. קישידה, החותר להפחתת התלות בוושינגטון, פועל להרחבת הקשרים וההסכמים של יפן עם הודו, אוסטרליה ומדינות האיחוד האירופי, וזאת במקביל להתרחקות מרוסיה וניתוק היחסים עם פוטין.
כבר עתה מסתמן כי נוכח גל השינויים הגלובליים, התהליכים ברחבי אסיה והאתגרים הפנימיים (ובהם מיתון כלכלי ופיחות במטבע), נמצאת יפן בפני נקודת אל־חזור קריטית המאופיינת בהפרת טאבו ביטחוני לצד מגבלות המושרשות בתודעה, בחוקה ובפוליטיקה. שינויים אלה, הצפויים להוביל לביסוס מעמדה הגלובלי של יפן, עלולים אף להגביר את המתיחות מול סין ורוסיה, יריבותיה בזירה הגיאופוליטית.
התבוננות מקרוב על מהלכיו של קישידה מראה כי לא זו בלבד שממשלתו קיבלה החלטה פרגמטית נועזת הנוגעת לתהליך מואץ של חימוש, אלא גם מאמצת אסטרטגיות הגנה המאפשרות לה לנקוט התקפה מקדימה, שהייתה עד כה בלתי חוקית. כל אלה מיועדים לספק מענה אופרטיבי לאיומים הגוברים מצד רוסיה, סין וקוריאה הצפונית.
וכך, כשהוא נהנה מתמיכה ציבורית רחבה (כ־70%) ומצהיר במפורש על כוונות הממשל להמשיך לפעול לשמירת היציבות הביטחונית האזורית, קישידה עומד מאחורי תוכנית חומש סדורה להתעצמותה הצבאית של יפן. במסגרת התוכנית, תרכוש יפן בין היתר מטוסי קרב מתקדמים מסוג 35F, מסוקים, טילי טומהוק ארוכי־טווח, וכן תפתח יכולות סייבר ותרכוש טכנולוגיות צבאיות מתקדמות נוספות מארה"ב וממדינות אירופה בשווי כולל של מאות מיליארדי ין.
התחייבותו של הממשל להימנע מהפיכת יפן למעצמה צבאית, בתוספת האפשרות בתנאים מסוימים לפתוח במתקפת־נגד ולהנחית מכה בשטחן של קוריאה הצפונית וסין, נועדו לדברי קישידה לספק ליפן אמצעי הרתעה נגדן. הן אף נועדו לספק לה אמצעי הגנה על טריטוריות מרוחקות, דוגמת איי סנקאקו בים סין המזרחי, המהוות סוגיות במחלוקת מול סין.
גל השינויים המתחוללים כיום בזירה הבינלאומית, התמורות במאזן הכוחות והתחרות־יריבות הבין־גושית, מדגישים את חשיבותו הגיאופוליטית של המרחב האסייתי ואת מעמדה הגיאו־אסטרטגי המרכזי של יפן בו. העברת כוח הכובד לאסיה, שבה מתגוררת כמחצית מאוכלוסיית העולם, ממחישה את העובדה כי מוקד הפעילות הגלובלית ומנוע הצמיחה הכלכלי של העולם מצויים כיום בין האוקיינוס השקט לאוקיינוס ההודי – מרחב שבו גוברת גם המתיחות הביטחונית.
בעיני הממשלה היפנית, פעילותה האינטנסיבית של סין בים סין הדרומי ובים סין המזרחי, נתפסת כהפרת הסטטוס קוו והיציבות הביטחונית האזורית. יתרה מכך, הקמה וחימוש של איים מלאכותיים במרחב זה, חדירה סינית למרחב המים הכלכליים של יפן, ביצוע תרגילים צבאיים סביב טאיוואן, שיגור טילים בליסטיים לעבר האי הנוחתים בשטח יפן ואיומים ממשיים על ריבונותה ועצמאותה של ממשלת טייפה, מעצימים את החשש הביטחוני.
החשש הביטחוני מוביל למרוץ חימוש בקרב מדינות האזור כדוגמת אוסטרליה והודו, זאת לצד התעצמותה הגרעינית של קוריאה הצפונית, ששיגרה טילים בליסטיים לעבר יפן ואף ביצעה 82 ניסויי טילים לרבות טילים גרעיניים במהלך 2022, לעומת 29 ניסויים בלבד בשנת 2019.
בנקודה זו חשוב להבהיר כי השינוי האסטרטגי שאותו נוקטת ממשלת יפן איננו גחמה פזיזה שצצה יש מאין. מעבר לעובדה כי במשך עשרות שנים יפן דגלה בהגנה עצמית והצבא היפני, שכונה "כוחות ההגנה", הוגבל למשימות בינלאומיות להשכנת שלום, עמדתה הפציפיסטית מושרשת עמוק בתודעה, בחוקה ובפוליטיקה. עד כה, כל ניסיון לשנותה נתקל בווטו שהטיל הפרלמנט היפני.
יתרה מכך, לא מדובר על אימוץ עמדה מיליטריסטית חלופית, אלא בשינוי תפיסתי־תודעתי עמוק, הדרגתי ואטי, שנבנה בייחוד במהלך כהונתו של ראש הממשלה לשעבר שינזו אבה, שנרצח לפני כחצי שנה. אבה, שזרע את "זרעי השינוי" בפוליטיקה ובתודעת הציבור היפני, הקים את המועצה לביטחון לאומי ופיתח תוכנית אסטרטגית לביסוס מעמדה של יפן כמנהיגה אזורית. במקביל הוא טיפח יחסים עם רוסיה ונמנע מלהיגרר לקונפליקטים עם סין וקוריאה הצפונית.
על רקע זה, מסתמן כי מהלכיו של קישידה מהווים המשך, אולם בפועל מדובר ב"קפיצה קוואנטית" ובטרנספורמציה עצומה שעוברת יפן מבחינת דימויה העצמי ותפיסת עוצמתה, לצד הבנת חולשותיה שהובילו את טוקיו להכרה בצורך לחולל שינוי כה דרמטי בעמדתה.
לאור כל זאת, התבוננות על מכלול השינויים, התהליכים והאתגרים הגיאופוליטיים בעיקר במרחב אסיה שאיתם מתמודדת ממשלת קישידה, מראה כי מדובר בנקודת אל־חזור קריטית, וכי פריצת הקווים האדומים שאותם הציבה לעצמה יפן משנת 1945, איננה אופורטוניזם פוליטי אלא צו השעה.
שילוב בין איומים גרעיניים וקונבנציונליים מצד שכנותיה האגרסיביות מחייב אותה לערוך שינוי מהותי. בתוך כך, חיזוק קשרי רוסיה־סין המגביר את החשש ביפן ובממשל האמריקאי מפני חזית משותפת שלהן כנגד יפן והמערב, מדרבן את וושינגטון וטוקיו להגביר את שיתוף הפעולה ביניהן.
כאן המקום לציין כי התעצמותה הצבאית של יפן אומנם טובה לה ותחזק את מעמדה הגלובלי ואת השפעתה על הפוליטיקה העולמית, אך מנגד היא מחריפה את מרוץ החימוש והמאבק הבין־גושי בזירה הבינלאומית.
התרעות פיקוד העורף