זו לא מחאת בלפור: נתניהו יודע שיהיה לו קשה לעשות למפגינים רצח אופי | בן כספית

הקלון האמיתי

הבעיה היחידה היא שעל ההישג הזה חתומים אביגדור ליברמן, נפתלי בנט ויאיר לפיד. הוא אחראי לכישלון, כשמסר לשלושת אלה מדינה בגירעון עצום, עם אבטלה גבוהה ויחס חוב־תוצר מאמיר (חצה את ה־71%). הם החזירו לו מדינה במצב נפלא, שבו הוא מתפאר עכשיו. הוא נמצא סנטימטר מלפאר את עצמו בבלימת הסכם הגרעין עם איראן.

מה שנתניהו עשה כאן, לא יעלה על הדעת. במדינה מתוקנת זה לא היה קורה. במדינה מתוקנת הוא לא היה צריך לבוא ולקחת את הקרדיט של ליברמן בעצמו. היו אורזים לו אותו בניילון שחור (“שלא יראו") ומעמיסים לו לבגאז'. אבל אפילו על זה כבר אי אפשר לסמוך כאן יותר. בנימין נתניהו הוא בנו של היסטוריון. התודעה ההיסטורית שלו מפותחת מאוד. הוא קורא ספרי היסטוריה. הוא מבין היסטוריה. הוא חי היסטוריה. הוא יודע שמה שהוא מעולל עכשיו לחלום הציוני יירשם בהיסטוריה. הוא יודע שאת ההיסטוריה כותבים היסטוריונים, לא שופרות.

הוא יודע שמכונת הרעל שלו כבר לא תהיה כאן, כשדורות של תלמידי היסטוריה יהודים ילמדו על מה שהוא עולל למדינה היהודית היחידה בעולם. הוא יודע שעוד לא נולד הברדוגו שיוכל למחות מפניו את הקלון שייחרת עליהן לדיראון עולם. אני לא יודע מה מתחולל במעמקי נפשו של האיש. האם הוא מודע לכך שנלקח בשבי? האם הוא מתייסר על כי הוא נאלץ לחטוף מדינה שלמה למסע מטורלל שסופו תהום, רק כדי לחמוק מאימת הדין? או שמא הוא שכנע את עצמו, כפי שעשה לא מעט פעמים בעבר, שהצדק עמו? האם תודעת הקורבן המפותחת שלו מאפשרת לו להאמין שהוא הנרדף, בעודו רודף את הדמוקרטיה הישראלית אל בית המטבחיים?

הרי שום דבר מהותי לא השתנה מאז נשא את אין ספור הנאומים שלו, בהם התגאה בעצמאות בית המשפט, פיאר את בית המשפט, הצהיר שלעולם לא יניח לאיש לפגוע בבית המשפט ותיאר במילים נמלצות את מעלותיו, סגולותיו ויכולותיו של בית המשפט. במסיבת העיתונאים האומללה השבוע, שאליה לא הצליח לגרור אף כלכלן בעל שם, הוא טען בלהט ש"עודף המשפטיזציה" הוא החסם הכלכלי המרכזי שמונע מישראל להמריא. אין לאיש הזה בושה. לפני כמה שבועות הוא התארח בפודקאסט בשפה האנגלית שבו תיאר בפירוט רב את מעלותיה של הכלכלה הישראלית, את הישגיה, את עוצמתה, את יכולותיה. כל זה הושג למרות “עודף המשפטיזציה".

אם אתה רוצה להילחם במשפטיזציה, מר נתניהו, תקציב מיליארדים למינוי מיידי של עוד מאות שופטים ורשמים, תקים עוד בתי משפט כלכליים. זה מה שתוקע את המערכת: המחסור בשופטים ובכוח אדם. במקום זה, אתה מנפץ את הדמוקרטיה לרסיסים. אתה נותן לרובוט קנאי ומתלהם את תפקיד שר המשפטים, מסתתר מאחוריו ומאשים את השמאל והמשפטיזציה. זה יכול לעזור לך כאן ועכשיו, כי יש עדיין מספיק אנשים שמאמינים לך ולמכונת הרעל שלך. זה לא יעזור לך מעל דפי ההיסטוריה. אותם, אי אפשר לרמות.

בנימין נתניהו הוא סך כל פחדיו. הוא נקרע היום בין שני מעגלים סותרים. במעגל הראשון, שלושה כוחות מרכזיים המפחידים אותו מאוד. הכוח הראשון הוא המחאה. נתניהו יודע שזו אינה מחאת בלפור. זו מחאה אחרת. רחבה יותר, מגוונת יותר, מסוכנת יותר. הקהל חוצה מגדרים, צבעים ושבטים. יש שם אנשי כלכלה, הייטק, צבא, חברה, אקדמיה. מכל המינים והצבעים והסוגים. ולא, הם לא מפונקים. הסרטונים שבהם נראים 80 אלף איש מצטופפים יחד, תחת מטרייה (מטאפורית) אחת, בגשם זלעפות, אבל לא בורחים הביתה, מוכרים לנתניהו. מוכרים ומפחידים.