1. כששאל גנרל מייק מאלן, יו"ר המטות המשולבים של צבא ארה"ב, את עמיתו הישראלי לפני חמש שנים "מה הלקח המרכזי שלך ממבצע עופרת יצוקה?", לא היסס רא"ל גבי אשכנזי והשיב: "הלקח המרכזי הוא שזה קשה ולא מומלץ לנהל מלחמה תוך כדי קמפיין בחירות של פוליטיקאים". אני נמנה עם הסבורים שהפעולה שהביאה למותם של הגנרל האיראני ושל ג'יהאד מורנייה ופמליותיהם, המיוחסת לישראל, לא נבעה משיקולי בחירות, אלא הייתה חלק ממערכה חשאית ומתמשכת לפגיעה בגורמים העוסקים בתכנון ובביצוע פיגועים נגד ישראל.

אינני מאמין שלמישהו כאן יש עניין במערכה מול חיזבאללה או מול כל גורם אחר, שכן מלחמת לבנון השנייה ודוח וינוגרד שהתלווה אליה, מהלכים עדיין אימים על קברניטים צבאיים ומדיניים. גם מבצע צוק איתן שנמשך 50 ימים לא הותיר טעם של עוד אצל אף אחד, במיוחד לאחר שראש חטיבת המחקר באמ"ן העיד כי תוצאות המבצע גרמו לעידוד ולתובנות חיוביות אצל חיזבאללה.

ישראל הרשמית איננה מתייחסת לפעולה הצבאית שבה נהרגו האיראנים והלבנונים, ובצדק. במקום לעסוק במי הרג ומי הודיע, כדאי להפנות את תשומת לב העולם לעצם הימצאותו של גנרל איראני בכיר ביחד עם גורם בכיר בחיזבאללה בגבול בין ישראל לסוריה והתעסקותם בתכנון פיגוע אסטרטגי. כדאי למקד את תשומת הלב ברצון של איראן וחיזבאללה לשוב ולחמם את הגזרה, אך הפעם בניגוד לעבר - להשתמש בשטח סוריה המתפרקת כמגרש משחקים, במקום בשטח לבנון ששימש בתפקיד זה שנים.

רבים בתקשורת הישראלית עסקו השבוע במה שכינו "ההתנצלות הישראלית, ההכחשה והעמימות", כאילו שזהו החלק החשוב באירוע. אם ישראל סיכלה פיגוע היא נהגה נכון, היות שכל פיגוע אסטרטגי באזור עלול להפוך ניצוץ למלחמה. לכן צריך "להרוג אותו" כשהוא בשלב הנביטה. שנית, לאחר פעולה צבאית עם תוצאות כאלו, ישראל צריכה לפעול בתחכום ובשום שכל כדי למנוע מיסקלקולציה והידרדרות אזורית.

לצד העליונות המודיעינית, הטכנולוגית והמבצעית יש צורך להפעיל ארגז כלים של עמימות, הכחשה, הדלפות, העברת מסרים גלויים או סמויים, על מנת לנהל נכון את המשבר ואת הזירה של הדיפלומטיה הציבורית. המטרה של ישראל (או של כל מדינה אחרת) באירוע כזה היא לסכל את הפיגוע, לא להגיב רשמית לפרסומים זרים, לנהל נכון את המשבר הכרוך בהריגת בכיר איראני ולהעביר את המסרים הנכונים בדרכים הנכונות. כל היתר - לא רלוונטי.

בימים הללו, ימים של מתיחות אזורית ושל עצבנות פוליטית, מחזיקה כל רשימה לכנסת מועמד לשר הביטחון. לאלו ולראשי הרשימות כדאי מאוד להזכיר כי גם אם צריך לפעמים להפגין "נביחה ביטחונית", יש לשמור לא להתרחק מדי מ"המלונה".

2. מפלגות הטוענות לכתר וראשיהן המציגים עצמם כמועמדים לראשות הממשלה, חייבים להציג בפני הציבור תוכנית מדינית ריאלית, מעודכנת ומפורטת בנושאים השונים שעל סדר היום, כך גם לגבי תוכנית כלכלית-חברתית. "אבק הכוכבים", הפריימריז, נהירת אנשי ריאליטי ותקשורת לרשימות והשימוש בטוויטר ובפייסבוק לא יכולים לפטור את ראשי הליכוד והעבודה מהצגת תוכניות מפורטות לגבי כל נושא העומד על סדר היום.

המפלגות הגדולות צריכות למעשה "לחתום חוזה" עם בוחריהם, לשכנע אותם שהדרך והרעיון נכונים, ממש כמו היכולת לבצע. את התוכניות הללו הם צריכים להציג בעל פה ובכתב, כשלצדם מועמדים לתפקידי שרי הביטחון, החוץ, האוצר והכלכלה.

אינני מכיר תוכנית רלוונטית של המחנה הציוני, ואני מקווה שיש כזאת והיא תוצג בקרוב. נתניהו הציג בשש השנים האחרונות את מדיניותו והוסיף לה לאחרונה את "רפורמת המשילות". עם זה יהיה קשה להרצוג ולנתניהו להוציא את האנשים להצביע. אנחנו ראויים ליותר.

3. בעוד אנו עסוקים בבחירות ובסיכול פיגועים, הולך ומסתמן הקרב העיקש והמתמשך בין לוחמי דאע"ש לבין לוחמות ולוחמים כורדים בעיר כובאני בסוריה כ"קרב סטלינגרד של סוריה". העיר הקטנה הזאת, בסמוך לגבול סוריה-טורקיה, עומדת בגבורה מול לוחמי דאע"ש, שרבים מהם נהרגו בקרבות מול הכורדים, עם מעט עזרה מצבא ארה"ב. האחים הכורדים מעיראק שלחו תגבורת דרך טורקיה בתיווך אמריקאי, והטורקים מסכימים כי האמריקאים יפציצו את דאע"ש משטחם. הקרב בכובאני יכול, עם קצת מאמץ, לסמן ניצחון של המערב על דאע"ש. זוהי ההזדמנות של המערב להתגייס לעצירת ארגון הטרור הרצחני הזה, קודם כל בכובאני ואחר כך במקומות אחרים.

ובינתיים, דווקא הכורדים מלמדים את דאע"ש פרק בלוחמה פסיכולוגית, כשהם מפעילים נשים לוחמות. אין דבר שמטריד יותר לוחם של דאע"ש מאשר להיהרג בקרב על ידי אישה. אז, על פי האמונה, הדרך לגן עדן חסומה הרמטית.

4. ועידת איפא"ק תתקיים גם השנה בוושינגטון ב-1 במרץ ותשמש ודאי את כל ראשי המפלגות לתעמולת בחירות. לא אל האמריקאים באולם ידברו מנהיגינו מהמפלגות השונות, אלא אל הישראלים בבית - בדיוק כשם שיעשה נתניהו בנאומו בבתי הנבחרים. לתקשורת הישראלית זה יעלה הרבה (נסיעות, לינה, לוויינים וכו'), ולנו ולאמריקאים זה יעלה על העצבים.

יש שלוש אפשרויות: או שוועדת הבחירות המרכזית תקבע עמדה, או שראשי המפלגות יגיעו להסכמה, או שהתקשורת הישראלית תקבע עקרונות לסיקור.

5. צריך לפרגן לעיר תל אביב ולעומד בראשה רון חולדאי. רק לפני כמה שנים הטחנו בפניו שבני תל אביב אינם הולכים לשירות קרבי, לאחר שבתקשורת הוצגו נתונים ששמו את העיר העברית הראשונה בתחתית הטבלה. הנתונים הללו קוממו את ראש העיר, תת אלוף, טייס קרב, קיבוצניק ומחנך. הוא נסע לבה"ד 1, נפגש עם צוערים, פעל בבתי הספר והתוצאות באו: רבים מנושאי הצל"שים מצוק איתן הם תל אביבים.

אינני מאלה התומכים בחינוך ספרטני עיקש, אולם אני סבור כי לראשי ערים יש תפקיד מרכזי גם בחינוך הנוער לנתינה ולנשיאה בנטל. כעת יכול חולדאי לנשום אוויר פסגות גם בתחום הזה.

6. יו"ר מפלגת העבודה יצחק הרצוג צריך לוותר בפומבי על תמיכתו של נתן זך במחנה הציוני, לאחר שהמשורר עשה מעשה לא ציוני ובירך את אבו מאזן על פנייתו לבית הדין הבינלאומי בהאג נגד מדינת ישראל וצה"ל.

אינני יודע מה עבר בראשו של זך, אך במעשהו הוא הוציא עצמו מהמחנה הציוני, תרתי משמע.

בין קמפיין למערכה

מדוע קשה לי להאמין שהפעולה בקונייטרה נבעה משיקולי בחירות, איך צריכה ישראל לנהל את המשבר והקרב על כובאני מסתמן כסטלינגרד של סורי