מודל צבא העם נשחק בהדרגה זה שנים, ובתוך כך מתרבים הקולות בציבור הישראלי, ואף בקרב חלק קטן ממפקדי צה”ל, התומכים במעבר למודל של צבא שכירים מקצועי. יש הטוענים שהצורך במעבר הזה נובע מהתמקצעות טכנולוגית, המחייבת תקופות שירות ארוכות. במקביל, קיים חשש מהתרחבות תופעת ההתחמקות מגיוס, וגם חשש גובר לירידה באיכות המתגייסים לשירות הצבאי.

לדעתנו, מודל “צבא העם” חיוני לשימור כוחו של צה”ל ולחוסנה של המדינה והחברה בישראל. ראשית, שירות החובה מאפשר לצה”ל לגייס את מיטב הכישרונות הצומחים בארץ. ללא שירות חובה, לא ניתן יהיה להחזיק את מערך המילואים הנדרש אל מול היקף האיומים על המדינה. כמו כן, שירות החובה מהווה שער כניסה מיטבי לשילוב בחברה ומייצר כור היתוך של החברה הישראלית. השירות בצה”ל גם מהווה מאיץ להתפתחות הכלכלית והטכנולוגית של המדינה. בנוסף, הכשרה צבאית מזערית היא גם אמצעי בדוק לטיפול מהיר באירועי טרור.

בניגוד לכך, המעבר למודל של צבא שכירים עלול לגרום לתהליכי עומק בעייתיים, כפי שקרה במדינות מערביות, כשבהדרגה המתגייסים השכירים באים מקרב האוכלוסיות המוחלשות והפחות מוכשרות, מצב שבהכרח פוגע במקצועיות הצבא ומפקדיו, כאשר קשת האיומים אינה צפויה להשתנות. צבא שכירים גם עלול להגדיל את עלויות הביטחון ללא עלייה ברמתו של צה”ל.

ההסדרים הנוכחיים אשר נותנים למעשה פטור משירות צבאי לחרדים מקורם בהחלטה של ראש הממשלה דוד בן־גוריון בעת הקמת המדינה. אך כיום המגזר החרדי מהווה כ־15% מהאוכלוסייה היהודית בארץ, ואלפי חרדים אזרחי המדינה אינם מתגייסים. יתר על כן, קצב הריבוי הטבעי מגדיל את משקל המגזר החרדי באוכלוסייה.

מצב זה הביא בימים אלה לדיון על הסדרה חוקית לסוגיית גיוס חרדים לומדי תורה. נראה שמטרתו העיקרית של החוק שמשרד האוצר מוביל היא להגביר את חלקם של הגברים החרדים בשוק העבודה, כדי שיתרמו לתל”ג הישראלי, תוך ויתור על חובת הגיוס לצה”ל. המעוניינים להוריד את הגיל שבו יינתן לחרדים פטור מגיוס מתעלמים מהקושי של אלו לתפקד בכלכלה מודרנית הנגרם בשל היעדר השכלה מתאימה.

גם לא ברור כלל שצעד זה אכן יפנה יותר חרדים אל שוק עבודה. מכל מקום, היעדר ההשכלה עלול לתעל אותם אל ענפי משק פחות רווחיים ובעלי תועלת מוגבלת למשק.

מעל לכל, מתן פטור גורף משירות למען המדינה לאוכלוסייה שלמה של חרדים מהווה ליקוי מאורות מוסרי. אין להתייחס לסוגיה זו, הנוגעת בדיני נפשות, דרך הפריזמה הכלכלית. אזרחות במדינה היא דבר יקר ערך. לאור זאת, אנו מציעים מודל הקורא ל”שירות לכל”. יש לחייב את כל אזרחי המדינה בהגיעם לגיל 18 בשירות למען המדינה, בשירות צבאי או אזרחי, כחלק מחובתם האזרחית. לצה”ל תינתן עדיפות בבחירת המשרתים בו כדי למצות את הפוטנציאל הלאומי לפי צורכי הביטחון.

שאר החייבים בשירות יופנו לשירות אזרחי בקהילה, וגם בארגוני ההצלה והביטחון האחרים. רצוי להתאים את מסלולי השירות לאוכלוסיות השונות דוגמת חרדים, בנות הציונות הדתית וערבים. מובן שהתגמול למשרתים יהיה בהתאם לאופי ולמשך השירות.

לימוד התורה הוא ערך חשוב לעם ישראל, ובוודאי ראוי לפטור משירות קבוצה של לומדי תורה מתמידים ומצטיינים. אך נדרש במקביל להטיל עיצומים או למנוע זכויות ממי שלא יקבלו פטור - ולא ישרתו. לצערנו, בית המשפט העליון כרסם במשוואה זו כאשר העניק זכויות מסוימות בביטוח הלאומי גם לאלו שאינם יוצאי צבא, בשם עקרון השוויון.

יש לתקן החלטה לא מוסרית זאת. ראוי לשקול הטלת סנקציות על מי שמשתמטים מכל שירות ואשר נהנו משנים של חינוך חינם ומשירותים ממשלתיים רבים, ומצד שני ראוי יהיה לתגמל באופן רחב את המשרתים בשירות קרבי. על המנהיגים לאזור את האומץ המוסרי והפוליטי ולהתנות זכויות אזרחיות בהשתתפות בשירות צבאי או אזרחי. 

פרופ' ענבר הוא נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS) וראש התוכנית לאסטרטגיה, דיפלומטיה ולביטחון במרכז האקדמי שלם. פרופ' אל"מ (במיל') סיבוני הוא עמית בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS)