קשה שלא לחוש את זה באוויר: ימי הקיץ הארוכים והחמים מפנים אט־אט את מקומם לימי אלול ולניצני הסתיו. בתיאום עם הנחליאלי וקולות השופר מתמלאים הילקוטים בספרים נקיים ובמחברות המחכות להתמלא בכתבי יד של תלמידים, מלאי אנרגיות מחודשות.
כבכל שנה אני מתרגש עם ילדי הגנים וכיתה א', העושים לראשונה את צעדיהם המהוססים אל סביבה חדשה וסדר יום חדש, שאולי נראה תחילה קצת זר ומאיים. לכם, הילדים, ולהורים הגאים, אני שולח ברכת הצלחה וחיבוק של חיזוק.
הפוגת הקיץ היא הזדמנות "לחשב מסלול מחדש" ולהתחיל שוב את המסע בנתיבי השיעורים והחברים. האינטראקציה החברתית של ילדינו בבתי הספר היא "זירה" חשובה לא פחות מהלימודים עצמם. הם בונים את הבסיס למערכות היחסים שלהם עם הזולת, חשים על בשרם ובלבם מהי חברות אמת וחשוב לא פחות - איך להכיר ולכבד את האחר או האחרת מאיתנו.
חוויות בית הספר המשותפות והשהות הממושכת בצוותא הן הזדמנות להדק קשרים וחברויות; לחוות כיצד חיים כאן אנשים שונים יחד בכבוד, כשהחיבור ביניהם עמוק והמשותף רב על המפריד. זו משמעותה הממשית של ה"אחדות" שמרבים לדבר עליה, גם בסערות ובמחלוקות הפוקדות אותנו. החיבור הטבעי והבין־אישי הזה, הנרכש בתקופת הלימודים, הוא נכס לכל החיים.
ויש גם צד שני וכואב, שעלול להיות מכוער מאוד. בין צהלות הילדים והמשחקים, עלינו להבטיח שלא יהיו ילדים שירגישו שקופים, ויסבלו מהתעללות או מחרם. זו רעה חולה, שפגיעתה איומה ונזקיה הם צלקות אישיות ונפשיות שלא מרפות שנים ארוכות. אסור לשתוק אל מול המחרימים ולא לאפשר אפילו לילד אחד להיות קרבן להתעמרות, להצקות אן להחרמות.
"ילד שעשו עליו חרם, אף פעם לא מחלים; הוא נושא עליו צלקת, ואת כובד המילים", כתב נפלא נעם חורב. את הילדים האלה חובה עלינו לראות. זו, לטעמי, המשימה החברתית המשמעותית והחשובה ביותר: לפקוח עין, לפתוח את הלב, לא להשאיר אף ילדה או ילד מנודים או מוחרמים, פצועים נפשית.
אני מאחל לחברה הישראלית כולה שנת לימודים פורייה, מוצלחת וחברית!