ממש כמו האב בשיר "כל עוד" של עלי מוהר, גם אני התרגשתי כשבני בכורי עלה לכיתה א' וליוויתי אותו בפעם הראשונה לבית הספר. אני זוכר גם את התחושה הזאת, של האב שנשאר בחוץ, אבל גם את המחשבה על "העברת המקל" לדור הבא ומעבר של עוד שלב בחיים. שלו וגם שלי.
את השנה הזאת אני פותח לא רק כאב לילדים אלא גם כשר החינוך.
הסכמות בין האוצר לארגון המורים: בוטלה השביתה המתוכננת בתיכונים
"מעולם לא חשבתי שאהיה מורה": שיחה עם אשת חינוך בשנתה הראשונה
במסגרת תפקידי השתתפתי בשנה החולפת ב"מצעד החיים" בפולין וגם בטקסים ובאירועים אחרים. סיפרתי על סבי, שהיה גנרל בצבא בריטניה במלחמת העולם השנייה, ושנהרג בקרב עם הנאצים בצפון אפריקה. סיפרתי גם על בני, מתן, שהיה ילד מיוחד והלך לעולמו בטרם עת. אלה הם מקורותיי, שמהם ינקתי, והם שהשפיעו על חיי ועל תפיסת עולמי.
חינוך הוא התחום החשוב ביותר לבניינו של עם, ואני מאמין בתפיסת "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי כב, 6). כל ילד הוא עולם ומלואו, כל ילד בעל כישרונות, נטיות, אהבות, קשיים. כל ילד זקוק לדבר אחר כדי להתפתח ולממש את מלוא הפוטנציאל שלו.
בין היתר אני מהרהר לעתים איך צריכה להיראות מערכת החינוך העתידית. מערכת שהבינה המלאכותית תהיה חלק בלתי נפרד ממנה, מערכת שבוגריה יהיו הדור הבא בתעשייה, בחברה, בכלכלה, מערכת שיש בה מורכבויות, שמכילה מגוון של אוכלוסיות – דתית, חרדית, ממלכתית, מגזר ערבי, פזורת הבדואים ועוד.
בעיניי, אין תשובה אחת בלבד לשאלה. לתפיסתי, המערכת צריכה להיות מסוגלת לקבל את המורכבות והייחודיות של כל אחד מהתלמידים שבה, ולאפשר מענה לכל אחד מהם לפי צרכיו ויכולותיו. בית הספר אמור להקנות לילדים חינוך וערכים, ולא פחות מזה לאפשר להם להביא את עצמם לביטוי, לצמוח, להגשים את חלומותיהם ולהיות לאנשים טובים ושלמים.
הדבר נכון לכל תלמיד, בכל מגזר, במערכת החינוך הכללית או בחינוך המיוחד. אני מאמין בזה בכל לבי, ומתכוון לעשות כל שבכוחי כדי ליצור חינוך מאפשר לכל תלמיד ותלמידה.
אני מאחל לכולנו שנה טובה ופורייה, שנת הגשמה והצלחה.