"או, איך שגלגל מסתובב לו". בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, מי שהחזיק בכיסו לאורך שנים בכרטיסי כניסה לבית הלבן וחילק אותם למנהיגים לא מעטים בעולם שמאוד רצו להגיע לשם, הפך היום למי שעורג ומשווע להגיע לפגישה עם נשיא ארה"ב בחדר הסגלגל שבבית הלבן, וייאלץ הפעם להסתפק בפגישה, חצי פגישה עם הנשיא ביידן בבית המלון בו שוהה הנשיא בניו יורק, פגישה שמסמלת באופן ברור את הפיחות הניכר שחל במעמדו וההידרדרות ביחס אליו בימים אלה.
מה מחכה לרה"מ? כך צפויה להתנהל פגישת נתניהו-ביידן
למרות שנתניהו הוא אחד ממנהיגי המדינות הוותיקים והמוכרים בעולם, יחס שכנראה משפיע על התנהלותו, דבריו, מעשיו ותגובותיו שמשדרים לחץ, וכשנתניהו לחוץ הוא בדרך כלל לא צפוי, עושה הרבה טעויות, פולט שנאות ודברי בלע שהופכים לחרב פיפיות נגדו, מי שהסית, פילג זרה קיטוב ושנאה בעם ישראל לאורך שנים. מי שנמנה על אלה שהפכו לוחמים וטייסים לשמאלנים, בוגדים וסרבנים, מלין נגד מי שנאבקים על הדמוקרטיה בישראל ועל מגילת העצמאות כבסיס לקיומנו והתנהלותנו במדינת הדמוקרטית והיהודית. נתניהו לחוץ ומפזר עובדות והצהרות רחוקות מהאמת ומהמציאות.
ראש הממשלה נתניהו הרוויח בצדק את מסע ההתנגדות שמתנהל נגדו ונגד ממשלתו בארה"ב. מי שאינו מתראיין מתחילת כהונתו האחרונה בשפת עמו לתקשורת במולדתו ובוחר לדבר לתקשורת האמריקאית, לא יכול להלין על מי שמפגין נגדו שם בארה"ב, בעיקר כשנזכרים בדברי השטנה שהוא השמיע בתקשורת האמריקאית כשישב באופוזיציה נגד ממשלת בנט לפיד: "הממשלה הנוכחית מתכוונת להעביר שלושה חוקים שהולכים לפגוע בעקרונות החרות", "הממשלה הזו קוברת עקרונות דמוקרטים מדובר בחוקים שמוחקים את הבסיס הדמוקרטי לטובת הגדלת העוצמה של מפלגות מסוימות".
ואם לא די בזה, הנה דוגמא קלסית למה שנאמר במקורותינו: "הפוסל במומו פוסל". זו הייתה הודעת הליכוד בתקופתם בספסלי האופוזיציה: "נפתלי בנט ויאיר לפיד הופכים את ישראל לדיקטטורה אפלה עם חוקים פרסונליים המכוונים לראש הממשלה נתניהו שדומים לתכתובות בקוריאה הצפונית ואיראן". והיום, אלה שאחראים לדברי הבלע הללו תוקפים, טוענים נגד ומשמיצים את מי שנאבקים למנוע מהם להפוך את מדינת ישראל לקוריאה הצפונית ואיראן.
בניגוד לסיפור שאול המלך במקורותינו שיצא לחפש את האתונות ומצא מלוכה, נתניהו יצא לארה"ב לחפש מלוכה ומוצא אתונות. הוא ציפה ועדין מצפה בשעות אלה להחזיר לעצמו בביקור הזה את המעמד שהיה לו בארה"ב, בעולם, מסתבר שהמציאות שונה לגמרי, זה מתחיל בפגישה עם אלון מאסק שהייתה סוג של התרפסות בפני הפריץ. "אדיסון של ימינו", כפי שנתניהו כינה את "מר טסלה", לא סיפק את הסחורה, לא התחייב להשקיע בישראל כפי שנתניהו קיווה וציפה שיהיה, מאסק אפילו גילה יחס של זלזול מסוים בראש הממשלה כשהופיע בלבוש רשלני לפגישה רשמית שכמובן אינה הולמת מעמדים כאלה. נתניהו שאוהב להתחכך עם בעלי הון נותר עם החיכוך, פגישה שאמנם דובר בה על בינה מלאכותית אבל לא הייתה בה הרבה בינה מצד נתניהו. לטוס לזרועותיו של מאסק כדי להצטלם, זו בדיחה, לא בינה.
בפגישה הצפויה היום עם הנשיא ביידן נתניהו יתייצב בפני שאלות קשות ולא פשוטות על התנהלות ממשלתו מול השבר בישראל, ומול הרצון האמריקאי לקדם את המו"מ עם הסעודים שיאלצו את ממשלתו לבצע וויתורים רבים כלפי הפלשתינאים, כשמסתבר שנתניהו לא קיים דיון אלמנטרי עם מערכת הביטחון לפני יציאתו בנושאים ביטחוניים רגישים וחשובים לתהליך של משא ומתן עם הסעודים.
נתניהו שאוהב את בימת האו"ם, שבה הוא יכול להפגין בפני העולם את היכולת הרטורית שלו, ינסה ביום שישי להפוך את הנאום בעצרת האו"ם לגולת הכותרת של נסיעתו. השאלה היא האם מישהו מתייחס ברצינות לדבריו, אחרי שכמעט כולם למדו להבין שצריך לקחת את דבריו של נתניהו בערבון מוגבל, לא רק בגלל הכרזות והשלטים של המפגינים שמלווים שם את ביקורו. מה שברור שאחרי הביקור הזה בארה"ב נתניהו חוזר הביתה למבחני מציאות ומנהיגות לא פשוטים וקרדינליים שיקבעו את עתיד ממשלתו המקרטעת ועתידו הפוליטי. המצב הביטחוני, יוקר המחיה, הביטחון האישי, חוק הגיוס של החרדים, החלטות בג"ץ, האינפלציה, ההידרדרות הכלכלית - כל אלה רובצים לפתחו וממתינים לתגובות ותשובות ענייניות ומהירות, השאלה היא האם נתניהו של היום מסוגל להתמודד עם זה?