מבצע חרבות ברזל: ישראל בעיצומה של מלחמה קשה וסבוכה, והיא מתגלה במלוא עוצמתה האזרחית־אנושית. אלפי האזרחיות והאזרחים מתנדבים לכל משימה, לכל סיוע נדרש. החברה האזרחית בשעתה היפה ביותר.
הבית הלבן דן בשימוש בכוח צבאי אם חיזבאללה יצטרף למלחמה
חמאס פרסם תיעוד של חטופה מעזה: "תוציאו אותנו מפה כמה שיותר מהר"
בהרבה מהמובנים מחליפה החברה האזרחית את המנגנון הממשלתי שלא תפקד עם פרוץ הקרבות, ובחלקו הגדול איננו מתפקד גם היום.
הלב מתמלא בגאווה למראה אלפי האזרחים שללא כל תמורה, וברוב המקרים על חשבונם, מתנדבים ומסייעים.
רגעים נדירים של אחדות ושותפות גורל, תמונות המרטיטות את הלבבות ומקרבות אחד לרעהו – ללא חשבון פוליטי או אינטרסנטי כלשהו. עם ישראל, על מגוון אזרחיו, עדותיו ואמונותיו.
אני נוכח מדי יום במטה האזרחי של משפחות החטופים, פוגש במשפחות שחלקן אינו יודע עד היום מה עלה בגורל יקיריהן. נפעם מהחוסן הנפשי ומתעצומות הנפש שבהן אני נתקל, ומסרב להאמין שעם חלקן הייתי במחלוקת ודעות שונות רק לפני שבוע.
התקשורת מצויה בכל פינה, וצמאה לכל פיסת מידע שעשויה לחדש או לקדם פעולה כלשהי. חייבים לומר האמת הקשה, שאין בידי ישראל מידע מבוסס ומאומת על מספרם המדויק של החטופים, מצבם ומקום הימצאם - ושגם אין בשלב זה מידע על תוכניות חמאס לגביהם. חוסר הוודאות הזה עלול להימשך זמן רב, ונדרשים אורך רוח, סבלנות ועצבים חזקים כדי לא לטעות במשא ומתן אל מול חמאס. יש גם להכין את משפחות החטופים לעמוד במצבים קשים ולא אחת מתסכלים.
לקהילה הבינלאומית, שנכון להיום ניצבת לצד ישראל, תפקיד מכריע - אם בסיוע תיווך, אם בהבאת מידע ואם בהפעלת לחצים על חמאס, שלא יכול להתנתק לגמרי מדעת הקהל והתמיכה העולמית, שגם לא תאפשר לישראל לגרום לתושבי רצועת עזה להפוך לנטל הומניטרי. למצרים, טורקיה, ערב הסעודית ושאר מדינות ערב תפקיד מיוחד בנושא הזה, ולמנהיגי מדינות אלו יש יכולות לחץ על חמאס. לפיכך, חובה עליהם להירתם למשימה האנושית החשובה ולסייע בהשבת החטופים הביתה.
נכחתי היום בישיבת התנעה של פסיכולוגים ופסיכיאטרים, ואי אפשר שלא להתרשם מהנכונות והרגישות הרבה ששררה בחדר - כך שאין ספק שהמשפחות יזכו לסיוע נפשי מרבי מטובי המומחים. הכניסה הקרקעית שתקרה בקרוב היא דילמה קשה לכלל משפחות החטופים: הצורך לשמור על חיי יקיריהם והצורך לסיים את מלאכת חיסול חמאס סותרים זה את זה, וסתירה זו עוד תוסיף על מכאובן של המשפחות הנמצאות, גם כך, במכאוב ובדאגה.
כל מי שמעורב בעשייה כלשהי מייחל לכך שעם שוך הקרבות נהיה אמיצים מספיק להפיק הלקחים, ונצליח לשמר את רוח האחדות והערבות ההדדית, שלהן אנו עדים בימים אלו.
ראוי להחמיא לרמטכ"ל ולראש השב"כ שקיבלו על עצמם את האחריות למחדל. הלוואי ששאר האשמים, לכאורה, יקבלו על עצמם אחריות - ועל ידי כך יתרמו לניקוי האווירה הציבורית.
הכותב היה ראש שב"כ בעבר