ב־6 באוקטובר 1973 פרצה בהפתעה מלחמת יום הכיפורים. בלילה הגענו, קבוצת מילואימניקים צעירים, למוצב קטן ליד מוצב בודפשט. עיבינו את הגזרה הצפונית של תעלת סואץ. למחרת אחר הצהריים התמוטטו כל המוצבים זולת מוצב בודפשט בפיקודו של מוטי אשכנזי. המצרים התחילו להיכנס לתוך המוצבים וקריאות זוועה התחילו לרוץ ברשת הקשר. חיילי החטיבה הירושלמית זעקו לעזרה עד שדיממו למוות. הצעקות הללו צרובות בזיכרוני עד היום.

לפני כשבועיים, ב־7 באוקטובר 2023, שמענו בדיוק את אותן קריאות זוועה לעזרה, רק שהפעם הן היו של אזרחים שנסגרו בממ"דים וניהלו קרבות על הידית לחיים ומוות, מול ברברים צמאי דם וחסרי צלם אנוש. ההיסטוריה חוזרת על עצמה. שוב כשלנו כשל מודיעיני גדול. ב־1973 היה לנו כל המידע, אך הכשל נבע מהפרשנות. הפעם "נרדמנו בשמירה" ושילמנו מחיר כבד מנשוא בחייהם של אזרחים וחיילים בהיקפים שלא ידענו.

הרמטכ"ל לקח על עצמו את מלוא האחריות ועבר לנהל את המלחמה. כך נוהג מנהיג אמיתי. ראש הממשלה בנימין נתניהו נאלם ונעלם. "הוא לא אחראי", "הוא לא ידע", והחמור מכל – לא ביקר עד כה את הנפגעים והמשפחות שאינם שייכים לבייס הפוליטי שלו.

ראש הממשלה אומנם ביקר בשטח, אבל לא נפגש כלל עם חברי הקיבוצים אלא הסתפק במפגשים עם חיילים. חשוב כמובן להיפגש עם לוחמים, אבל חשוב לא פחות להיפגש עם המשפחות. עם אנשי קיבוץ בארי שאיבד למעלה מ־112 חברים, עם ניצולי קיבוץ ניר עוז שכל רביעי מחבריו נהרג או נשבה, עם חברי קיבוץ כפר עזה שספג אבידות קשות ועם כל שאר קיבוצי העוטף, לא ראה צורך להיפגש - כי הם לא הבייס שלו. גם לראש מועצת שער הנגב אופיר ליבשטיין, שנפל בקרב, לא ראה לנכון להתייחס.

חבל ארץ שלם נפגע ונהרס, אנשים נשחטו, וראש הממשלה בנאומו לאומה לא מקדיש להם את ההתייחסות הראויה. אף ראש ממשלה בישראל, שנוי במחלוקת ככל שיהיה, לא נהג אף פעם באופן כל כך לא אנושי. אפילו בשעה קשה כל כך, ראש הממשלה לא תופס את הבייס שלו כחברה הישראלית כולה.

ביבי, למען המדינה ועתידה קח אחריות כפי שעשה הרמטכ"ל, הובל את המלחמה לסיומה המוצלח, ולך. נכשלת במבחן העליון של מנהיגות. המדינה לא תוכל להתרפא כל עוד אתה בראשה. החברה הישראלית בכלל, והתנועה הקיבוצית בפרט, ידעו לשקם את העוטף אחרי שננצח, לחזור ולהפריח את השממה. זה דורש בראש ובראשונה טיפול בתושבי האזור ובניית קהילות מחדש. את זה אתה לא יכול, ולא יודע, לעשות. זה יוכל לקרות רק בלעדיך.

לקיחת אחריות אינה הצגה. מנהיג שכשל חייב לקחת אחריות ולשלם את מחירה. ביבי, בנית קונספציה לפיה רק אם נחזק את חמאס ונחליש את הרשות הפלסטינית נוכל להמשיך את הסטטוס קוו לנצח. התזה הפשטנית הזו קרסה כמגדל קלפים. גם התזה המודיעינית כי חמאס לא יעז להתמודד איתנו הביאה לאסון כבד ולמראות שלא האמנו שנראה אותם אצלנו.

תמיד דיברנו על "התלם האחרון", שעד אליו מגיעה הריבונות שלנו. התלם האחרון קרס, ואתה נושא באחריות. כמעט 16 שנים אתה ראש הממשלה – ואין לך ברירה. ככל שתמשיך לא לקחת אחריות, כך תקרב את קצך הפוליטי. כאשר אין אחריות אישית – אין אמון ציבורי, וכל שאר הדברים הם בבחינת הערות שוליים זניחות. הגיע הזמן לעשות מעשה – תן לישראל לנצח. 

הכותב הוא חבר כנסת לשעבר