אירועי האלימות נגד היהודים בדאגסטן לא קרו בוואקום: תמיד היתה דאגה מאירועים אנטישמיים ברוסיה ועדיין קיים חשש מהידרדרות חמורה עוד יותר כמו גם מהעתקתם לצ'צ'ניה השכנה. זאת על רקע האירועים הקשים אצלינו, שהחלו ב-7 באוקטובר והדרדרו לכדי מלחמה בעזה, וזאת על רקע "מצעד האנטישמיות" מסביב לעולם אשר סחף המונים לרחובות כשבידיהם שלטי שנאה לצד כלי רצח. ב"מצעד האנטישמיות" השתתפו מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש שאמר בישיבת מועצת הביטחון של האו"ם כי "התקפות חמאס לא התרחשו בוואקום"; גרטה טונברג שדרה "צדק לעזה"; אנשי משרד החוץ הרוסי, שאירחו את ראשי החמאס, האחראים ישירות למתקפת הטרור, נשיא טורקייה רג'פ טאיפ ארדואן, חמוש בצעיף עם דגל פלסטין ומשקפי שמש שאמר בהפגנת ענק באיסטנבול כי "מי שקורא לחמאס טרוריסטים צריך להתבייש". לכך נוספה שרשרת של אירועי האלימות נגד היהודים בדגאסטן אתמול (30/10/2023) שבהן עשרות בני אדם נפצעו ורבים נעצרו.
"המשטרה כמעט לא עשתה דבר": ישראלי שנכח בלינץ' בדגסטן משחזר את רגעי האימה
בשנים האחרונות דאגסטן סובלת מאי-יציבות שלטונית ומטרור בלתי פוסק. דאגסטן היא הענייה ברפובליקות של הפדרציה הרוסית. בנייה הצעירים של הרפובליקה שומרים כעס רב על קרמלין על כך שארצם, העשירה כל כך באוצרות טבע, מעבירה את כל המשאבים למרכז במוסקבה ואינה מקבלת כלום בחזרה. בשנה האחרונה נשמעו קולות רבים שמצדדים בבדלנות של הרפובליקה, וניתוקם של הקשרים הכלכליים עם מוסקבה. בשעה ששגרת חיים במוסקבה היא טובה יחסית, למרות המלחמה באוקראינה ולמרות הסנקציות, דווקא דאגסטן באופן מאוד לא פרופורציונלי ביחס לשאר האזורים בפדרציה הרוסית, ספגה אבידות קשות בחזית האוקראינית. בני הרפובליקה המוסלמית שמונה קצת יותר מ-3 מיליון בני אדם, מרגישים תסכול רב מהעובדה שהם, ללא ידע של השפה הרוסית, מתים באדמות של אוקראינה על מנת לשמור אותה ולא לתת ל"אוקראינים הנאצים" הבדויים לפגוע בה.
המומחים לאזור טוענים כי דווקא דאגסטן תהיה המועמדת הראשונה לבדלנות אם וכאשר האימפריה הרוסית תתחיל להתפרק. רפובליקת דאגסטן, לצד צ'צ'ניה, לא יהססו להכריז על עצמאותן באופן מיידי לאחר תבוסה רשמית של רוסיה במלחמה. התבוסה הרוסית תחשוף את רצון העם דאגסטני ואת הפצע הנורא שנגרם על ידי המלחמה, והם יהיו מוכנים להכרזת הריבונות במועד ובנסיבות הנכונות. העובדה כי רפובליקת דאגסטן נמצאת ראשונה בגרף המשווה את האבדות של המלחמה גורמת להמון תסכול. בני הרפובליקה אינם מעוניינים בתכתיבים מלמעלה והם מעוניינים לנהל את המשאבים האינסופיים שלהם בעצמם. בינתיים, הקרמלין מנצל את הזעם של האוכלוסייה הצעירה ומנתב אותו נגד היהודי ה"זר" ונגד ישראל באמצעות התעמולה האנטי-ישראלית ובאמצעות טכנולוגיות מתוחכמות שכוללות את הרטוריקה ה"מתחשבת" והסלחנית כלפי חמאס. דאגסטן נחשבת לרפובליקה האסלאמיסטית הקיצונית ברוסיה כאשר רוב תושביה הצטרפו בזמנו לשורותיה של לדאע"ש.
לצד זאת, נוכחות יהודית עתיקה יצרה שם, עד כה, "פסיפס אנושי מסקרן". היום, על דלתות המלון שבו אתמול חיפשו את היהודים על מנת לפגוע בהם, תלוי שלט הבא: "אין כניסה ליהודים". ברפובליקה קטנה יחסית, ששטחה גדול פי שניים משטח ישראל, חיים כ-60 אתנוסים מקומיים והיהודים תמיד הסתדרו עם המקומיים. ב"מצעד האנטישמיות" הנוכחי הקיצוניים לא התאפקו ולא הצליחות להסתיר את השינאה החבוייה והחלו לגרש את היהודים מהעסקים המקומיים לרדוף אותם. מאות מפגינים הסתערו על נמל התעופה בעיר מחצ'קלה עם קריאות שמזכירות את פרעות קישינב בשנת 1903. בסרטוני הוידאו הרבים ברשתות החברתיות ניתן לראות כי הכוחות המזוינים לא התערבו ואפשרו לקיצוניים להתפרע. משטרת רוסיה לא חסמה הפעם את הכניסה למטוס בנמל התעופה בעיר מחצ'קלה ולא מנעה מאנשים ֱלהתאסף במקום.
עניין של זמן
מאז שנשיא רוסיה ולדימיר פוטין נכנס לקרמלין, מיצבה את עצמה יהדות רוסיה בתור בעלת הברית המשמעותית ביותר של קרמלין בתהליך של מה שפוטין מכנה "ההתרוממות של רוסיה מן הברכיים", והחזרת "הצדק הגיאופוליטי" לרוסיה באמצעות קבלתה על ידי ההגמונים העולמיים כמו ארה"ב וסין, בתור ראשונה בין שווים. הברית הזאת התערערה עד להתפרקותה, ומי שעירער אותה, או אפילו נתן לה מכת מוות, השבוע, היה, בין היתר, איש האקדמיה ואיש עסקים היהודי, פרופסור יבגני סטנובסקי, אשר תקף בחריפות את הדוברת של משרד החוץ הרוסי, גב' מריה זכרובה, וקרא לה "זנזונת שתוייה ושיכורה". בנוסף, סטנובסקי לא חסך במילים כשדיבר על הבכירים ברוסיה ועל פוטין עצמו. מאז 2000, פרופסור סטנובסקי שימש דוגמא לקשר ההולך ומתחזק בין מנהיגי הקהילה היהודית ברוסיה לבין המשטר בקרמלין, ופוטין עצמו ראה בהם בני ברית, אשר אמנם לא שייכים לאתנוס הרוסי, אך הם נחשבים ל"יהודים חיוניים" אשר תמיד החזיקו בעמדות אימריאליסטיות, התנגדו למערב, וביקרו בחריפות את מעשיהן של ארה"ב ומדינות אירופה. למעשה, יבגני סטנובסקי, לצדם של יעקב קדמי וולדימיר סולובייב, היה "היהודי שמדברר את הקרמלין".
אך השוביניזם הרוסי, כמו כל שוביניזם מצוי, אינו יכול להיות מופנה רק כלפי האוקראינים ומדינות אחרות במרחב הפוסטי-סובייטי, והפניית האצבע המאשימה כלפי ישראל וכלפי יהודים - היה עניין של זמן. בשנה האחרונה אנו עדים להתפשטותה של התפיסה האנטישמית והאנטי-ישראלית בקרב הממסד הפוליטי ברוסיה - תפיסה אשר אמנם אינה מתבססת על נימוקים גזעניים, אך היא עדיין רואה ביהודי "אחר", ו"זר", אשר אינו שותף לדרכה של האימפריה הרוסית. בדיוק כמו יהודי איטליה הפשיסטית והיהודים של הגרמניה הנאצית אשר סמכו על המנהיגים שלהם אשר הבטיחו להם חיים ופרנסה, והם (המנהיגים) דאגו לאכזב אותם עד מוות (בכל המובנים), כך גם יבגני סטנובסקי, עמוד התווך של האימפריה התוקפנית אותה מנסה לבנות פוטין, הבין בדיוק לאן נוסעת הרכבת והחליט לקפוץ ממנה רגע לפני שהיא נכנסת לשער גיהנום.
באופן סמלי, ההוכחה הנוספת לכך שהרכבת הרוסית דוהרת אל שערי הגיהנום הגיעה השבוע מאנדריי גורולב, חבר פרלמנט רוסי וחבר ועדת ההגנה של רוסיה, אשר שיבח את היעילות של חמאס בפעולה של ה-7 באוקטובר והציע, על הדרך, לחסל לא פחות מ-20% מאזרחי רוסיה (כ-30 מיליון בני אדם) אשר אינם תומכים בפוטין. סטנובסקי, כאמור, תמיד הבין מהו הכיוון נסיעת הרכבת, אל הפעם יזם את ההתפרקות של הברית בין שלושת התעמולנים (אנשי פרופגנדה) היהודים, והשקיע ביצירתם של הקשרים החדשים בינו לבין העיתונאים חשובים דוברי רוסית בארץ אשר אמורים לעזור לו בתהליך הקליטה, במקרה ותתקבל החלטה לעזוב את רוסיה ולעלות לישראל. סטנובסקי מחמיא לישראל, מכיוון שהוא מקווה שאנשי התקשורת הרוסית בארץ ישטפו אותו מהתפיסות הרעילות אשר דבקו בו בעקבות הקשר ההדוק לפרופגנדה הרוסית ויחזירו לו שם טוב.
המתקפה הקולנית של הממסד הרוסי נגד היהודים ונגד המדינה היהודית התחילה הרבה לפני שפוטין הגיע לקרמלין. בתקופה של פוטין, לעומת זאת, היה נהוג לחשוב שהנשיא הוא חברם הטוב של יהודי רוסיה בגלל שהוא גדל בקרבת יהודים. אך פוטין יצר מערכת שוביניסטית אשר לא יכלה בשלב מסוים לא להפנות אצבע מאשימה כלפי היהודים. במערכת השוביניסטית של פוטין, סגן יו"ר הפרלמנט הרוסי פיוטר טולסטוי הואשם על ידי הארגונים היהודים באנטישמיות לאחר שהתייחס ל"נכדים של אלו שפרצו את תחום המושב והרסו כנסיות ב-1917". אז, טולסטוי סירב להתנצל, ופוטין כלל לא הגיב לסיטואציה הזאת. השנה שמענו מספר התבטאויות אנטישמיות משר החוץ הרוסי, סרגיי לברור ומדוברת משרד החוץ, מריה זכרובה, עליה דיבר יבגני סטנובסקי השבוע. אף על פי ששלושת הפרופגנדיסטים היהודים, סולובייב, קדמי וסטנובסקי, הם הקבוצה האתנית והדתית אשר הכי מעורבת במאבק של רוסיה נגד המערב, טוענים כעת האנטישמים החדשים ברוסיה, ללא הפסק, שהם התגלו בתור האויבים הגדולים ביותר של רוסיה. במילים פשוטות, האנטישמים ברוסיה מאשימים את שלושתם בבגידה בפוטין וברעיון האימפריה.
העיתונאים היהודים האחרים ברוסיה, מצדם, מנסים "להיות יותר צדיקים מגרטה טונברג" על מנת להראות שהם לא בגדו ברעין האימפריה הרוסית. בדומה ליהודים רפורמיים בארה"ב, גם יהודי רוסיה הפכו להיות למבקריה החריפים של ישראל. מקרה בולט קרה בשבת, כאשר המגישה היהודיה, ליזה לזרסון, סיפרה בדיחת שואה לא מצחיקה אשר חצתה את כל הגבולות האינסופיים של התקינות הפוליטית ברוסיה. לזרסון התבדחה על כך שההבדל היחידי בין "קרון רכבת המלא בגופות של ילדים יהודים" לבין "קרון הרכבת המלא בבטון" הוא בכך שאת הראשון ניתן לפרק באמצעות קלשונים. הבדיחה עוררה סערה ברשתות החברתיות ויהודים דוברי רוסית מרחבי העולם דורשו מלזרסון להתנצל ומישראל להגיב. הבדיחה של לזרסון אינה מכילה את המרכיב המרכזי של סאטירה שהיא הפיכת מציאות טרגית לקומית. לאור ההתבטאות האחרונה של מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש, הבדיחה של לזרסון לוקחת את המציאות הטראגית והופכת אותה לעוד יותר טראגית: אכן, בימינו, משאית עם גופות של ילדים יהודיים היא שוות ערך למשאית מלאת בטון.
ד"ר יבגני קלאובר, מבית הספר לממשל ומדעי מדינה באוניברסיטת תל-אביב, הינו מומחה בכיר למזרח אירופה.