מנהיגי ארה"ב ובנות בריתה בעולם גילו תמיכה חד משמעית בישראל. הציר שישראל משתייכת אליו, ושמהווה נדבך מרכזי בביטחון מדינת ישראל, מורכב מדמוקרטיות ליברליות מערביות. הציר הזה נותן לנו גב אדיר בהתמודדות עם טבעת האש שמנסה לחנוק את המפעל הציוני בהנהגת ראש הנחש בטהרן.
ביום שאחרי: דרושה ממשלה שתהיה ראויה לעם הזה | אפרים גנור
הרכבת האווירית של מנהיגי ומנהיגות המערב, שהגיעה בעיצומה של הלחימה, ממחישה עד כמה הדמוקרטיות האלה רואות בישראל חלק אינטגראלי מהברית. אבל הביקורים של אותם מנהיגים ומנהיגות, שהגיעו בגופם כדי להביע תמיכה, נועדו גם כדי לבדוק מקרוב את מצב בריאותה של מדינת ישראל. הם היו פה בשביל להבין את כשירותו של צה"ל ואת התכניות האסטרטגיות שלו. אבל לא פחות, הם היו פה כדי לבדוק את הדופק של הדמוקרטיה הישראלית. גורל מדינת ישראל תלוי ביכולתה להמשיך ולהשתייך לציר הזה. ובשביל זה, אין ברירה, ישראל צריכה להישאר דמוקרטיה.
הקריטריון החשוב ביותר לאופי הדמוקרטי של מערכת שלטונית הוא עקרון ה ACCOUNTABILITY. הרעיון הוא שמנהיג שכשל, מוחלף בדרך של העברת כח בדרכי שלום. בהתחשב במימדים ההיסטוריים של הכשלון של ה 7 באוקטובר, הציפייה היא להחלפה מיידית. ציפייה זו עולה באופן ספונטני כמעט מכל גווני הקשת הפוליטית בישראל.
ללא קשר לעמדה פוליטית, מנהיג שבמשמרת שלו התרחש מחדל בכזה סדר גודל צריך לפנות את התפקיד, ובאופן מיידי. אבל גם אם בישראל יש מי שמתלבטים אם זה הזמן הנכון לעשות זאת, ההדלפה בפוליטיקו ממחישה שהתלבטות הזו היא פריווילגיה שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו.
בנות הברית שלנו, שהחברות שלהן קריטית להמשך קיומה של מדינת ישראל, מצפות שנראה להן שהדמוקרטיה הישראלית איתנה ובמצב בריאותי תקין. המעטפת הביטחונית שאנחנו מקבלים ממדינות המערב, ושבלעדיה אנחנו נותרים בודדים במערכה, תלויה בזה. לא סתם כל החברות בברית הזו הן מדינות דמוקרטיות.
הנסיבות הפוליטיות והבינלאומיות האלה שמות את ישראל בצומת מורכבת בצורה יוצאת דופן. החלפה של ראש ממשלה מכהן היא אחד האירועים המטלטלים ביותר בכל מערכת פוליטית. עם אלפי חללים ומאות בני ערובה, הבטן הרכה של החברה הישראלית חשופה.
מהלך כזה בעיצומה של מערכה צבאית מסוכן ממש. כאשר חיילינו נלחמים בעומק שטח האויב, ומסכנים את חייהם, צו השעה הוא יציבות. יציבות שלטונית. יציבות נפשית. ויציבות לאומית.
לרוע המזל, בצומת ההיסטורית בה אנו ניצבים, יציבות כזו היא לא אופציה. הסכנה לביטחון ישראל במידה והדמוקרטיה הישראלית לא תגלה את סימני החיים החיוניים גדולה לא פחות מהתנעה של מהלך מהיר ותכליתי להחלפתו של נתניהו. ולכן, על המנהיגות הישראלית מכל גווני הקשת הפוליטית, במפלגות הקואליציה ובמפלגות האופוזיציה, להתעלות לאתגר הלאומי ולהשיג את המטרה הזו. החלפה של נתניהו באופן שיערער כמה שפחות את היציבות השלטונית היא שלב ראשון, והכרחי, בדרך לניצחון.
מערכת בחירות לא באה בחשבון משלל סיבות, החל מהדינמיקה הפוליטית שהיא תיצור וכלה בעלויות שלה, שהמשק הישראלי לא יכול לשאת כיום. ועדת חקירה ממלכתית לא באה בחשבון בגלל שקבועי הזמן של ועדה שכזו, שהיו טובים אולי ל 1973, לא רלוונטיים למציאות של 2023. אבל, מנגנון אחד של הדמוקרטיה הישראלית יכול להיות בעל חשיבות מכרעת – הצבעת אי אמון קונסטרוקטיבית.
במקרה כזה, ממשלה אחת מוחלפת באחרת ללא פיזור הכנסת וללא הליכה לבחירות. מבנה הכנסת נותר בעינו. גם המפלגה השלטת יכולה להישאר. אבל המנהיגות מוחלפת.
יש בהנהגת המדינה מי שידע לרקוח עסקאות פוליטיות לא פחות מורכבות. יש גם מי שידעו למחול על כבודם ולוותר על שאיפותיהם הפוליטיות כאשר האינטרס הלאומי דרש זאת. אפילו בהיסטוריה של השנים האחרונות, קמו במדינת ישראל ממשלות שנולדו מעסקאות כאלה. המנהיגות הישראלית במרכז המפה הפוליטית, שמאז ה 7 באוקטובר כולל לפחות 75% מאזרחי/ות המדינה, צריכה לעשות מעשה.
עליה למצוא את חבר או חברת הליכוד שיסכימו לקבל את התמיכה של מפלגות האופוזיציה ולהחליף את נתניהו בתפקיד ראש הממשלה. זה יכול להיות דיכטר, ברקת או גלנט. המהלך הפוליטי צריך לייצר ברית שבה מי מחברי/ות הקואליציה שמוכנים להתעלות על עצמם ברגע ההיסטורי בו אנו מצויים יוכלו להצטרף לחברי האופוזיציה ולתמוך באותו ראש ממשלה חדש מהליכוד.
הסיעות החרדיות כמהות להראות שהן חלק מהמאמץ הלאומי. במקום לעסוק בתעלולי יחצנות של גיוס סמלי של 1000 בחורי ישיבה, על המנהיגים החרדים לעשות מעשה. גם מבין חברי/ות הליכוד יימצאו מי שמבינים שהגיע העת להיקרא את הדגל. במהלך של הצבעת אי אמון קונסטרוקטיבי, יכולים הכוחות האלה לשלב ידיים עם מפלגות האופוזיציה ולהחליף את ראש הממשלה באופן שיזעזע את הסירה כמה שפחות.
במדינת עולם ראשון, מנהיג היה מפנה את מקומו בנסיבות של אחרי ה 7 באוקטובר. במדינת עולם שלישי, ההמון היה מראה לו את הדרך החוצה. בישראל יש אלמנטים מזה ומזה, אבל בינתיים זה לא קורה. המציאות הפנימית והחיצונית דורשות את החלפתו של נתניהו באופן מיידי.
למזלנו, מנגנוני הדמוקרטיה הישראלית מאפשרים החלפת מנהיג בעיצומה של הלחימה תוך זעזוע מינימלי של המערכת הפוליטית. חוכמתם של מנהיגי המפלגות איפשרה מהלכים מורכבים כאלה בעבר הלא רחוק, והיום תחושת האחראיות הלאומית צריכה להוביל אותם. ביטחון מדינת ישראל ועתידו של המפעל הציוני תלויים בכך.
אודי זומר הוא עמית מחקר במכללת ג'ון ג'יי של האוניברסיטה של העיר ניו יורק ופרופסור למדע המדינה באוניברסיטת ת"א